עיר מארחת | מלבורן, אוסטרליה |
---|---|
מדינות משתתפות | 67 |
ספורטאים משתתפים |
3,314 (2,938 גברים, 376 נשים) |
תחרויות | 145 תחרויות ב-17 ענפים |
טקס הפתיחה | 22 בנובמבר 1956 |
טקס הנעילה | 8 בדצמבר 1956 |
נפתח רשמית על ידי | דוכס אדינבורו |
השביע את המשתתפים | ג'ון לאנדי |
הדליק את הלפיד האולימפי | רון קלארק |
האצטדיון הראשי | אצטדיון הקריקט של מלבורן |
אולימפיאדת מלבורן (1956) היא האולימפיאדה ה-16 בעת החדשה. היא נמשכה 16 ימים, מ-22 בנובמבר עד ל-8 בדצמבר 1956. השתתפו בתחרויות 3,314 ספורטאים מ-67 מדינות. היו אלה המשחקים הראשונים שלא נערכו בצפון אמריקה או באירופה והמשחקים הראשונים בחצי הכדור הדרומי. זו גם הייתה האולימפיאדה היחידה שבה תחרויות נערכו בשתי מדינות, תחרויות רכיבת הסוסים נערכו ביוני, בשוודיה.
בישיבה ה-43 של הוועד האולימפי הבינלאומי, שנערכה ברומא ב-28 באפריל 1949, נבחרה מלבורן והועדפה על פני מקסיקו סיטי, בואנוס איירס, מונטריאול ו-6 ערים נוספות מארצות הברית.
תוצאות מכרז המשחקים האולימפיים 1956 | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|
עיר | מדינה | סיבוב 1 | סיבוב 2 | סיבוב 3 | סיבוב 4 | |
מלבורן | אוסטרליה | 14 | 18 | 19 | 21 | |
בואנוס איירס | ארגנטינה | 9 | 12 | 13 | 20 | |
לוס אנג'לס | ארצות הברית | 5 | 4 | 5 | — | |
דטרויט | ארצות הברית | 2 | 4 | 4 | — | |
מקסיקו סיטי | מקסיקו | 9 | 3 | — | — | |
שיקגו | ארצות הברית | 1 | — | — | — | |
מיניאפוליס | ארצות הברית | 1 | — | — | — | |
פילדלפיה | ארצות הברית | 1 | — | — | — | |
סן פרנסיסקו | ארצות הברית | 0 | — | — | — | |
מונטריאול | קנדה | 0 | — | — | — |
המשחקים נערכו בעת תקופה מתוחה מבחינה מדינית בעולם: המלחמה הקרה הייתה בשיאה והמעצמות ראו בניצחון הספורטאים הוכחה לכך כי צורת השלטון שלהן עדיפה. מרד אנטי קומוניסטי דוכא בהונגריה, ובמחאה על דיכוי המרד החרימו את המשחקים ספרד, הולנד ושווייץ. מלחמת סיני הקטינה משמעותית את נבחרת ישראל ומצרים לא השתתפה כלל. עקב מעורבות בריטניה וצרפת במשבר בחצי האי סיני, גם עיראק ולבנון החרימו את המשחקים. סין (העממית) החרימה את המשחקים בגלל השתתפותה של סין הלאומנית. בגלל משברים ומתיחויות אלו, ירד משמעותית מספר המשתתפים (מ-4,925 בשנת 1952 ל-3,342 בשנת 1956). מנגד, ספורטאים מגרמניה המערבית ומגרמניה המזרחית התחרו לראשונה במשלחת אחת, המשלחת הכלל-גרמנית.
חששות רבים שררו בוועד האולימפי הבינלאומי טרם המשחקים: נראה היה כי מלבורן מתקשה להכין את המתקנים בזמן למשחקים. סכסוכים פנימיים ומחסור בתקציבים עיכבו את ההכנות. בשלב מסוים, הציע ראש הוועד האולימפי הבינלאומי דאז, אייברי בראנדייג', שרומא, שהתכוננה למשחקים האולימפיים בשנת 1960 תארח את המשחקים, כיוון שהייתה בשלבי הכנה מתקדמים יותר. בנוסף, קיום המשחקים בחצי הכדור הדרומי יצר מספר בעיות: עלויות גבוהות עקב המרחק הגדול פגעו במספר משלחות שתקציבן היה מוגבל. הזזת המשחקים לתקופה בה הם נערכו (נובמבר, סוף החורף בחצי הכדור הדרומי), שינתה את מחזורי האימון של הספורטאים מחצי הכדור הצפוני, הנוהגים לצאת לפגרה עם תחילת החורף.
עם תחילת המשחקים פגו כל החששות והמשחקים יצאו לדרך ללא אירועים משמעותיים. המשחקים אף כונו "המשחקים הידידותיים".
כנהוג, הודלקה האש בעזרת קרני השמש באצטדיון באולימפיה, ומשם הועברה על ידי 350 רצים במסלול שאורכו 350 קילומטרים עד לאתונה. משם הוטס הלפיד, (בתוך פנס כורים, שהתקבל במתנה מהוועד האולימפי הסובייטי) לדרווין ומשם הוטס עד לקיירנס בצפון מזרח אוסטרליה. משם החל הלפיד מועבר על ידי 2,746 רצים, שרצו מייל אחד כל אחד. סך הכול עבר הלפיד 20,000 קילומטרים, מתוכם 4,768 קילומטרים בריצה.
המשחקים נפתחו בטקס רב רושם בנוכחותו של פיליפ, דוכס אדינבורו, שגם הכריז על פתיחת המשחקים. 5,000 יוני דואר שוחררו, ו-21 מטחי כבוד נורו.
עקב חוקי ההסגר הקיימים באוסטרליה, סירבה ממשלת אוסטרליה להתיר את הכנסת הסוסים לתחרויות. היות שכך, עמדו בפני הוועד האולימפי שתי ברירות: להשתמש בסוסים אוסטרלים או לערוך את תחרויות הסוסים מחוץ לאוסטרליה. הוחלט כי תחרויות הסוסים ייערכו בסטוקהולם. תחרויות אלו נערכו ביוני, טרם פתיחת המשחקים עצמם. הלפיד האולימפי הודלק באולימפיה, הוטס למאלמו ומשם הועבר על ידי 100 פרשים, במסלול שאורכו 1,000 קילומטרים לסטוקהולם. מצריים, שווייץ וספרד, שלא השתתפו במשחקים עצמם, נטלו חלק בתחרויות הסוסים. לאחר תום התחרויות הוחלט כי בעתיד לא יפוצלו המשחקים.
בעקבות המרד בהונגריה שרר במשחקים האולימפיים מתח רב, בין הספורטאים של משלחת הונגריה לבין אלו של ברית מהמועצות. המתח בא לידי ביטוי בטורניר הכדורמים במשחק חצי הגמר בין שתי הנבחרות. המשחק היה אלים מאוד והוחלפו בו בעיטות ומהלומות. הכוכב ההונגרי ארווין זאדור שהבקיע שני שערים, נאלץ לעזוב את הבריכה בדקות האחרונות של המשחק כשנבחרתו כבר הובילה 0:4 לאחר שקיבל אגרוף בפניו מוולנטין פרוקופייב. על מנת למנוע התפרצות מהומות הופסק המשחק כשנותרה דקה לסיום, והמשטרה נכנסה לזירה על מנת לפנות את הקהל. תמונותיו של זאדור השותת דם התפרסמו בעיתונות העולמית והובילו לכינוי ה"דם במים", אף על פי שהדיווחים כאילו המים בבריכה האדימו מדם הם ככל הנראה הגזמה.
עשר המדינות שגרפו את מרב המדליות:
מקום | מדינה | זהב | כסף | ארד | סך הכול |
1 | ברית המועצות | 37 | 29 | 32 | 98 |
2 | ארצות הברית | 32 | 25 | 17 | 74 |
3 | אוסטרליה (מארחת) | 13 | 8 | 14 | 35 |
4 | הונגריה | 9 | 10 | 7 | 26 |
5 | איטליה | 8 | 8 | 9 | 25 |
6 | שוודיה | 8 | 5 | 6 | 19 |
7 | המשלחת הכלל-גרמנית | 6 | 13 | 7 | 26 |
8 | בריטניה | 6 | 7 | 11 | 24 |
9 | רומניה | 5 | 3 | 5 | 13 |
10 | יפן | 4 | 10 | 5 | 19 |
מזרח גרמניה ומערב גרמניה יוצגו במשלחת משותפת. משלחת זו ייצגה אותן גם במשחקי 1960 ו-1964.
העימות בין ברית המועצות () להונגריה () קיבל גם ביטוי ספורטיבי, במפגש טעון בין נבחרות הכדורמים שלהן בשלב בית הגמר, שזכה לכינוי "משחק הדם במים".
בתחרויות הקפיצה למים זכתה הנבחרת האמריקנית ( ארצות הברית) ב-9 מתוך 12 המדליות האפשריות.
בתחרויות השחייה שלטה נבחרת אוסטרליה (), שזכתה ב-8 מתוך 13 מדליות זהב אפשריות, 6 מהזכיות היו תוך קביעת שיא עולם.
לקראת המשחקים בחר הוועד האולימפי המנון חדש, שנכתב ממילות שיריו של המשורר היווני פינדאר:
{{cite web}}
: (עזרה)
המשחקים האולימפיים (קיץ) | ||
---|---|---|
|