גאורג קייזר

גאורג קייזר
Georg Kaiser
לידה 25 בנובמבר 1878
מגדבורג, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 ביוני 1945 (בגיל 66)
אסקונה, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Monument Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
אירועים משמעותיים שריפת הספרים בגרמניה הנאצית (1933) עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ספרותי אקספרסיוניזם עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות שועי העיר קאלה, מבוקר עד חצות, גז עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
לוח הנצחה בלואיזנפלאץ 3, בברלין-שרלוטנבורג

גֶאוֹרְג קַייזֶרגרמנית: Friedrich Carl Georg Kaiser‏; 25 בנובמבר 18784 ביוני 1945) היה סופר גרמני. גאורג קייזר היה המחזאי המצליח ביותר של הזרם האקספרסיוניסטי. כסופר הוא יצר 70 מחזות, שרבים מהם נשכחו.

ביוגרפיה

קייזר נולד במגדבורג. הוא היה בן למשפחת סוחרים ויועד לנהל עסקים, אולם הוא העדיף לעסוק בכתיבה.

הוא היה פורה מאוד וכתב במספר סגנונות שונים. כמחזאי אקספרסיוניסטי, הוא היה, יחד עם גרהרט האופטמן, המחזאי המבוצע בתדירות הגבוהה ביותר של רפובליקת ויימאר. מחזותיו של גאורג קייזר כוללים את "שועי העיר קאלה" ( Die Bürger von Calais‏, 1913), מ"בוקר עד חצות" (Von morgens bis mitternachts‏, 1912), וטרילוגיה, הכוללת את האלמוג (Die Koralle ‏, 1917), גז (Gas‏, 1918), גז II (Gas II‏, 1920).

הוא מת באסקונה , בשווייץ, ונקבר במורקוטה ליד לוגאנו.

עבודותיו

שועי העיר קאלה (Die Bürger von Calais), שנכתב ב-1913, בוצע רק ב-1917. זו הייתה ההצלחה הראשונה של קייזר. המחזה צפוף מאוד מבחינה לשונית, כאשר הדיאלוג שלו כולל מונולוגים רגשיים רבים המושפעים מסגנונו של אוגוסט שטרם . בדומה ליצירות אחרות של קייזר מהתקופה, הוא נושא את חותמה של הפילוסופיה של פרידריך ניטשה, הקוראת לפרט המודרני להתעלות מעל הבינוניות באמצעות פעולות יוצאות דופן; ה"אדם החדש" האקספרסיוניסטי הפך לנחלת הכלל של הסוגה.

הסרט "מבוקר עד חצות ", שצולם על ידי קרלהיינץ מרטין ב-1920, נכתב כמחזה ב-1912 והוצג לראשונה ב-1917. אחת היצירות המוצגות בתדירות הגבוהה ביותר של התיאטרון האקספרסיוניסטי הגרמני, העלילה שלו מתייחסת לקופאי (בגילומו של ארנסט דויטש בסרטו של מרטין) בבנק קטן ב-W (לכאורה ויימאר), אשר שם לב לכוחו של הכסף מביקורה של גברת איטלקייה עשירה. הוא מועל ב-60,000 מארק ונעלם ל-B (ברלין) שם הוא מנסה למצוא חוויות טרנסצנדנטיות בספורט, רומנטיקה ודת, רק כדי להיות מתוסכל ולהתאבד בסופו של דבר.

המחזות האקספרסיוניסטיים הקלאסיים של קייזר, שנכתבו ממש לפני ובמהלך מלחמת העולם הראשונה, קראו לא פעם לאדם להתנתק לחלוטין מהעבר, ולחדש את החברה בת זמנו. הוא נמנע מאפיון, ובמיוחד מפסיכולוגיית הדמויות, במקום זאת הפך את גיבוריו ודמויות אחרות לארכיטיפים, תוך שימוש בדיאלוג אנטי-נטורליסטי ביותר הכולל לעיתים קרובות נאומים אישיים ארוכים.

המחזה "Die jüdische Witwe" ("האלמנה היהודייה", 1920) עוסק בסיפורה של יהודית.

הצגת הבכורה של המחזה של קייזר "זֶה בְּצַד זֶה" (Nebeneinander, 1923), 'מחזה של אנשים' (Volksstück), נערכה בברלין ב-3 בנובמבר 1923, בבימויו של ברתהולד פירטל בעיצובו של ג'ורג' גרוס. במחזה זה התרחק קייזר מהאקספרסיוניזם של יצירותיו הקודמות. תוך ניצול אפיון מרוכך יותר ודיאלוג קומי קצר יותר מציאותי יותר כדי לספר סיפור קליל של משכונאי אידיאליסט שנקלע להיפר-אינפלציה שפקדה את גרמניה באותה תקופה (התייצבות המטבע הגיעה שבועיים לאחר הצגת הבכורה), ההצגה חנכה את תנועת האובייקטיביות החדשה (Neue Sachlichkeit) בדרמה. "קייזר עזב את הענן שנהג להקיף אותו", נכתב בסקירה של המחזה ב-Weltbühne, "ונחת עם שתי רגליו על הקרקע".

מחזותיו של קייזר, במיוחד "מבוקר עד חצות", השפיעו מאוד על המחזאים הגרמנים שפעלו במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20, כולל איוואן גול, ארנסט טולר וברטולט ברכט, שהסתמך על השימוש של קייזר בסצנות דמויות רביו ובמשלים, שהושפעו ממחזות גרמניים מימי הביניים וממחזות מיסתורין מהמאה ה-16.

קייזר שיתף פעולה עם המלחין קורט וייל באופרות בנות המערכה האחת "Der Protagonist" ("גיבור העלילה" 1926) ו-Der Zar lässt sich photographieren ("הצאר מרשה לעצמו להצטלם", 1928) וגם "Der Silbersee" ("אגם הכסף", 1933).

בשנותיו האחרונות, הוא פיתח ביקורת על עידן המכונות המודרני שאפיין את טרילוגיית הגז. קייזר, שנכלא לזמן קצר ב-1923 בשל גניבת כיכר לחם במהלך המשבר ההיפר-אינפלציוני, ברח לשווייץ עם עליית הנאצים לשלטון בשנות ה-30 של המאה ה-20 (קייזר יצא לגלות ב-1938). שם פנה לכתיבת מחזות בחרוזים בנושאים מיתולוגיים, כולל פיגמליון, אמפיטריאון ובלרופון, ומחזה פציפיסטי, "החייל טנאקה" (Der Soldat Tanaka‏, 1940).

רפסודת המדוזה (Das Floß der Medusa‏, 1945) הוא מחזה כתוב בחרוזים שהופך את האתוס של שועי העיר מקאלה לכיוון פסימי יותר; כדי להימנע ממזל רע, שלושה עשר ילדים על סירת הצלה מטביעים את הצעיר שבהם. (ראו את הפריגטה לה מדוז עבור הספינה הטרופה ההיסטורית ואת רפסודת המדוזה על התיאור המפורסם שלה באמנות).

לקריאה נוספת

  • Frank Krause, ed. (2015). Georg Kaiser and Modernity. Göttingen: V&R unipress. ISBN 3-89971-245-5
  • Banham, Martin, ed. (1995). "Kaiser, Georg". The Cambridge Guide to Theatre. Cambridge: Cambridge University Press. p. 585. ISBN 978-0-521-43437-9.
  • Willett, John (1996) . Art and Politics in the Weimar Period: The New Sobriety 1917–1933. New York: Da Capo Press. ISBN 978-0-306-80724-4.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גאורג קייזר בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ הערך קַיזֶר, גֶאוֹרְג באנציקלופדיה העברית, כרף כ"ט, עמוד 618
  2. ^ 1 2 3 4 Banham 1995.