ארבע שנים לאחר מותו הוכרז ויטמן, על ידי לא-אמריקאים, כ"משורר האמריקאי הגדול ביותר" והוא נמנה עם המשוררים המשפיעים והשנויים ביותר במחלוקת בקאנון האמריקאי. עבודותיו תורגמו ליותר מ-25 שפות שונות.
ביוגרפיה
ויטמן נולד בווסט הילס, הנטינגטון, בגבעות המערביות של לונג איילנד שבניו יורק כבן השני מבין תשעה למשפחת חוואים. אביו היה נגרקוויקרי ואמו ממוצא הולנדי שבקושי ידעה קרוא וכתוב. לאחר שהוריו נכשלו כחקלאים עברה משפחתו לברוקלין בהיותו בן ארבע, שם הוא למד בבית ספר ציבורי במשך שש שנים בלבד עד שבגיל 11 החל לעבוד: תחילה כנער שליח במשרדם של שני עורכי דין, ולאחר מכן כשוליית מדפיס בבית דפוס של העיתון Patriot וכמורה בבתי-ספר בלונג-איילנד.
הוא רכש את השכלתו באופן עצמאי, וקרא רבות את כתבי הומרוס, דנטה ושייקספיר.
בחייו כתב שירים רבים, שחלקם תורגמו גם לעברית ברבות השנים. אוסף שיריו הידוע ביותר הוא "עלי עשב" (Leaves of Grass). ויטמן אהב גברים ונשים וברבים משיריו יש נימה הומוארוטית ברורה.
שירתו של ויטמן מתאפיינת באופטימיות שלה, אך אולי יותר מכך בגאוניות חודרת המנסה לתת תרגום מילולי לחוויה האנושית והקוסמית. עיקר שירתו של ויטמן דנה בנושאים מורכבים ביותר, פילוסופיים, ולרוב אינה מתייחסת בטריוויאליות לשום נושא. עובדה זו הבדילה אותו מרוב משוררי תקופתו, שכתבו שירים תחת ההנחה שמידת העומק של השיר היא רק משנית לצלצול החרוז. אפשר למצוא בפואמה "את הגוף החשמלי אשירה" חקירה מעניינת ומעמיקה של גוף האדם, כאשר המשורר הוגה ביופי שבגוף הגבר ובגוף האישה, ומסיים בהגיגים על גופו שלו.
נראה כי הדבר שוויטמן התפלא עליו יותר מכל הוא היחסים שבין העולם הפיזיקלי (הגוף, הטבע) לבין הגורם שמאפשר חיים בתוך עולם זה, הלוא הוא הנשמה. ויטמן היה רחוק מאוד מהגדרות חותכות על מהות הנשמה, אך בשונה ממשוררים אחרים הוא ניסה לחקור את תפקידה ואת ממשיותה. בעוד שמשוררים סימבוליסטיים משתמשים ב"נשמה" אין ספור פעמים בשיריהם, ומשאירים את המושג בלתי מנומק, כאילו שתפקידה וממשיותה מובנים מאליהם, ויטמן נוהג אחרת: שיריו אינם מבטאים אף מילה כמובנת מאליה, דבר אשר מקנה לשיריו עוצמה מטאפיזית. באשר לדעותיו הפוליטיות אלו מבטאות בדרך-כלל את הליברליזם של המאה ה-19.
בין 14 במרץ ל־18 באפריל1852 התפרסמה בעיתון Sunday dispatch בהמשכים הנובלה חייו והרפתקאותיו של ג'ק אנגל. הנובלה התפרסמה בעילום שם ורק ב־2017 מצא חוקר של יצירת ויטמן שמחבר היצירה הוא אכן ויטמן.
במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית, ויטמן נסע לבירה וושינגטון ועבד בבתי חולים בטיפול בפצועים, שירתו בתקופה זו התמקדה לעתים קרובות באובדן ובריפוי כאחד.
לאחר רצח נשיא ארצות הבריתאברהם לינקולן אותו העריץ, חיבר מספר שירים לזכרו: "זה האבק היה פעם איש", "עת הלילך באחרונה תוך החצר פרח" (When Lilacs Last in the Dooryard Bloom'd), "ישקטו המחנות היום" (Hush'd Be the Camps To-Day),"הו רב חובל" (Oh Captain, My Captain). שירו זה האחרון תורגם לעברית והולחן על ידי נעמי שמר לזכרו של יצחק רבין.