מיקרוגרף של כוריאוקרצינומה, מציג את שני המרכיבים הדרושים לאבחון המחלה- תאי ציטוטרופובלסט ותאי סינסיטוטרופובלסט. לתאי סינסיטוטרופובלסט מספר גרעינים בתא ונראים בציטופלזמה ככתם כהה. לעומתם, לתאי ציטוטרופובלסט גרעין אחד והם נגלים בציטופלזמה כתאים בהירים. | |
תחום | gynecologic oncology |
---|---|
טיפול |
|
קישורים ומאגרי מידע | |
DiseasesDB | 2602 |
MeSH | D002822 |
MedlinePlus | 001496 |
סיווגים | |
ICD-10 | C58 |
ICD-11 | XH8PK7 |
ICD-O | M9100/3-9101 |
כוריאוקרצינומה (באנגלית: Choriocarcinoma) הוא סרטן ממאיר המתפתח מתאי טרופובלסט, בדרך כלל של השליה. סרטן זה מאופיין בשליחת גרורות למספר איברים מרוחקים, במרבית המקרים אל הריאות והנרתיק, ובאחוזים נמוכים יותר מופיעות גרורות גם בכבד ובמוח. מכיוון שהגידול עשיר מאוד בכלי דם, עיקר הפיזור של המחלה הוא דרך כלי הדם כבר בשלב מוקדם של הגידול. הוא שייך לקבוצת מחלות ממאירות הקשורות להיריון (GTD). בנוסף, הוא מסווג כגידול תא נבט והוא עשוי להתעורר באשכים או בשחלה.
תכונה אופיינית היא זיהוי של תאי סינסיטוטרטפובלסט ותאי ציטוטרופובלסט הקשורים באופן אינטימי ללא התהוות שליה מסוג ווילי. מכיוון שכוריאוקרצינומה מאופיינת בהימצאות סינסיטוטרטפובלסטים (תאים מייצרי הורמון beta-HCG) נראה עלייה ברמת ההורמון גונדוטרופין כוריוני אנושי בדם.
סינסיטוטרטפובלסטים הם תאים רב-גרעיניים גדולים. בכוריאוקרצינומה הם מקיפים את הציטוטרופובלסטים, בדומה לקשר האנטומית הנורמלי שלהם בווילי כרוני. ציטוטרופובלסטים הם תאים חד-גרעיניים עם פלזמה שקופה.
כוריאוקרצינומה של השליה במהלך היריון נובע כתוצאה מקיום:
לעיתים נדירות כוריאוקרצינומה מתפתחת במקומות שאינם השליה, ולעיתים רחוקות מאוד היא מתפתחת באשכים. אף על פי שתאי טרופובלסט הם רכיב משותף לגידולים של תאי נבט תאיים מעורבים, כוריאוקרצינומה באשכים בוגרים נדירה למדי. כוריאוקרצינומה טהורה של האשכים היא הסוג האגרסיבי ביותר של גידולי נבט תאיים אצל מבוגרים, סוג זה של סרטן מאופיין בפיזור המטוגני והתפשטות גרורתית דרך הלימפה כבר בשלב מוקדם. בגלל ההתפשטות המוקדמת וההתנגדות הטבועה של הגידול לתרופות נגד הסרטן, לחולים פרוגנוזה גרועה.
תאי הגידול מכילים דנ"א ואנטיגנים אבהיים, אי לכך הגידול רגיש מאוד לכימותרפיה. לכן, אף על פי שמדובר בגידול גרורתי עם פיזור ברחבי הגוף, הפרוגנוזה של החולים טובה מאוד בהשוואה לגידולים ממאירים אחרים והסיכוי להירפא מהמחלה גבוה מאוד ונע בין 90-95%. נהוג לחלק את החולים לשתי קבוצות סיכון-חולים בדרגת סיכון נמוכה, וחולים בדרגת סיכון גבוהה.
חולים בדרגת סיכון נמוכה מוגדרים כחולים שגילוי מחלתם הייתה לפני ארבעה חודשים לכל היותר, בעלי רמות נמוכות של ההורמון beta-HCG, וגרורות לריאות ולנרתיק בלבד. חולים כאלה יטופלו במתוטרקסט-כימותרפיה חד-תרופתית.
אם הגידול הוא ברמת סיכון גבוהה, הטיפול כולל משלב של מספר תרופות כימותרפיות בניהם אתופסיד, מתוטרקסט, אקטינומיצין D, ציקלופוספמיד ווינקריסטין. לעיתים, כאשר הופיע בבדיקת אולטרה-סאונד עדות לשאריות שלייה ברחם, או כאשר רמת ההורמון Beat-HCG גבוהה במיוחד, נכון לבצע גרידה כחלק מהטיפול הראשוני במחלה. בחולות מבוגרות יותר שאין להן עניין בשימור הפוריות, אפשר לערוך ניתוח לכריתת רחם (היסטרקטומיה) כטיפול יעיל.
מכיוון שהמעקב אחר החולות נעשה באמצעות ההורמון beta-HCG, לחולות מומלץ להימנע מכניסה להריון בחודשים שלאחר הטיפול.