לידה |
6 באוקטובר 1887 לה שו-דה-פון, קנטון נשאטל, שווייץ |
---|---|
פטירה |
27 באוגוסט 1965 (בגיל 77) רוקברין-קאפ-מרטן, האלפים הימיים, צרפת |
שם לידה | Charles-Édouard Jeanneret |
מקום קבורה | רוקברין-קאפ-מרטן |
תחום יצירה | אדריכלות |
זרם באמנות | אדריכלות מודרנית, ברוטליזם, פיוריזם |
הושפע על ידי | אוגוסט פרה |
יצירות ידועות | Tsentrosoyuz building, העיר הקורנת, יחידת מגורים, וילה סבואה, כנסיית נוטרדאם די או |
פרסים והוקרה |
פרס סיקנס (1963) מפקד מסדר האמנויות והספרות (1957) מדליית פרנק פ. בראון (1961) מדליית הזהב המלכותית (1953) מדליית הזהב של AIA דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ציריך דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת קיימברידג' דוקטור לשם כבוד מהמכון הטכנולוגי של ציריך קצין גבוה בלגיון הכבוד דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ז'נבה מפקד בלגיון הכבוד |
בן או בת זוג | Yvonne Le Corbusier |
חתימה | |
שארל-אדואר ז'אנרה-גרי, הנודע בשם לֶה קוֹרְבּוזְיֶה (בצרפתית: Le Corbusier-Charles-Édouard Jeanneret-Gris; 6 באוקטובר 1887 – 27 באוגוסט 1965) היה אדריכל שווייצרי רב-השפעה, שתרם רבות להתגבשות האדריכלות המודרנית במאה ה-20 וסגנון הבנייה הבינלאומי בפרט. נחשב בעיני רבים לאחד האדריכלים החשובים ביותר בהיסטוריה ואף נכלל בסוף שנת 1999 ברשימת 100 האישים המשפיעים ביותר של המאה ה-20 על ידי מגזין טיים. במקביל לעיסוקו כאדריכל שלח ידו גם בציור, פיסול, עיצוב רהיטים וכתיבה.
בשנת 2016 זכה מבחר של 17 מבנים שתכנן בשבע ארצות שונות להכרה כאתר מורשת עולמית.
לה קורבוזיה נולד בשם שארל-אדואר ז'אנרה (Charles-Edouard Jeanneret-Gris), ושינה את שמו ל-Le Corbusier לפי שמו של סבו מצד אמו, כדי להפגין שכל אדם יכול להמציא עצמו מחדש (אחדים התלוצצו וקראו לו "הדומה לעורב", שכן בצרפתית המילה "עורב" היא Corbeau).
בשנת 1907 עבר לגור בפריז והחל לעבוד ולהתלמד במשרדו של האדריכל הצרפתי הנודע אוגוסט פרה. פרה היה מחלוצי השימוש בבטון מזוין והשפעתו על לה קורבוזיה בתחום זה הייתה ניכרת. בתקופה הקצרה שבין אוקטובר 1910 ומרץ 1911 עבד במשרדו של פטר ברנס בברלין, שם הכיר את האדריכל הצעיר מיס ון דר רוהה עמו פעל יחד בתקופה מאוחרת יותר. בשנים שבהן עבד בברלין התרחבה גם השפעתו של לה קורבוזיה בגרמניה.
עד סוף שנות ה-20 פעל לה קורבוזיה בעיקר בתכנון בתים פרטיים. בתקופה זו פיתח את פרויקט בית ה-"Dom-Ino", רעיון של שימוש בבטון מזוין על מנת ליצור תוכניות חופשיות בכל קומה וחזית משוחררת מאילוצים מבניים. רעיון זה, שנראה היום פשוט ומובן מאליו, היה פריצת דרך במחשבה באופן שבו טכנולוגיית בנייה חדשה יכולה לשנות את פני האדריכלות. לפי שיטה זו תכנן מספר בתים פרטיים במהלך שנות ה-20 וה-30, לרבות ביתו של הצייר הקוביסטי אמדי אוזנפאנט, שעמו התיידד כבר ב-1918.
משנות ה-20 ועד 1940 ניהל לה קורבוזיה משרד פעיל בשותפות עם בן דודו, פייר ז'אנרה. בשנת 1928 יזם את ייסוד CIAM יחד עם 27 אדריכלים אירופאים נוספים בעלי השפעה באותה תקופה. ייסוד הארגון נבע מהעיסוק המתמיד של לה קורבוזיה, כמו גם אדריכלים רבים אחרים בתקופתו, בפיתוח של תפישות האדריכלות המודרנית. ביניהם האדריכלית הצעירה שארלוט פאריו.
קורבוזיה הוא אחד האדריכלים השנויים ביותר במחלוקת במאה ה-20. חלק מרעיונותיו נתנו השראה לכל האדריכלים המודרניסטים וחלקם גבלו בטירוף, כמו למשל תוכניתו (שלא יצאה לפועל) להרוס חלק נרחב ממרכז פריז ולבנות במקום מגדלים עצומים מוקפים בפארקים. בשנות החמישים תכנן לה קורבוזיה את העיר צ'אנדיגאר בהודו, הנחשבת לאחת ההצלחות הגדולות שלו.
ב-27 באוגוסט 1965, בניגוד להמלצת רופאו, יצא לה קורבוזיה לשחייה בחוף הים. גופתו נמצאה צפה במים לאחר שככל הנראה לקה בלבו בעת שהיה בים. לאחר מותו זכה למחוות רבות מצד אדריכלים, אמנים ואנשי רוח רבים מכל העולם.
קורבוזיה היה בין האדריכלים והמהנדסים הראשונים שלמדו לנצל את יתרונותיו של הבטון המזוין, שהומצא רק בסוף המאה ה-19, כדי ליצור אדריכלות חדשנית ופחות מוגבלת. את רעיונותיו בנושא זה ישם בכמה ממבניו הראשונים ואף הגדיר את חמשת העקרונות הבסיסיים לתכנון הנובעים מהאפשרויות שנותן הבטון המזוין. חמשת עקרונות אלו באו לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר בווילה סבואה הנחשבת ליצירת מופת באדריכלות המודרניסטית:
העקרונות של לה קורבוזיה לא היו פנטזיות עיצוביות או גחמות אופייניות אלא הכתיבו דפוס חדש של בניה.
לה קורבוזיה האמין שהמצאת המכונית הפרטית (בעיקר שיכלול הייצור התעשייתי שלה) היא הזדמנות לחולל שינויים מרחיקי לכת גם במבנה העיר. עוד בטרם החל תהליך הפרבור בארצות המערב (ובעיקר בארצות הברית) חזה לה קורבוזיה את העיר המשתרעת על פני עשרות קילומטרים ומקושרת על ידי כבישים מהירים. לה קורבוזיה התייחס למכונית ואל הגישה מהבית אל המכונית ומשם העירה בכל תכנוניו. עוד הוא טען כי תכנון עירוני המבטל את המרחקים הגדולים בזכות הגישה המהירה והקלה לכל מקום על ידי מכונית פרטית, משחרר את מרכזי הערים מצפיפות מיותרת, מחלות ופשע הנובעים מהצפיפות הרבה וכי תכנון זה הוא בריא יותר לעיר ולחברה.
תפישה זו, שהייתה מקובלת מאוד משנות ה-50 ועד שנות ה-80 בערך, סופגת היום (בדיעבד) ביקורת קשה מאוד על כך שהרסה את הערים וגם פגעה בחברה ובטבע.
תפיסה אורבנית מפותחת אשר הביא לעולם ומבואת בפירוט רב בספרו לה גראנד (LA GRAEND) היא ההפרדה המפלסית במדרכות בכרך האורבנית שבניגוד לתפישה המכונית במרחב הביא לשינוי מהפכני בתכנון הערים.
לאחר השלמת 'יחידת המגורים' נבנו עוד ארבעה מבנים נוספים באותו סגנון, בעיר רזה (Reze) בצרפת 55–1953, ברלין 1957, ברייה אן פורי (Briete en Forey) בצרפת 1956–1963, ובפירמיני 1959–1967. מבנים אלה שמרו על העקרונות והצורה הבסיסיים של המבנה המקורי אולם עברו התאמות ושינויים בהתאם לצרכים ולתנאים הספציפיים. לדוגמה, היחידה שנבנתה בברלין בשנים 1956–1959 היא בנין בן 17 קומות המכיל מעל 500 דירות הגדולות יותר מהבניין במרסיי. עם זאת למעט משרד דואר ומספר חנויות אין בו את כל השירותים שבמבנה המקורי.
קורבוזיה עסק רבות במחקר אדריכלי. אחד ממחקריו המפורסמים היה ה"מודולור". בדומה לאדם הוויטרובי של לאונרדו דה וינצ'י מדד קורבוזיה את כל חלקי גוף האדם והציג אותם בתרשים המציג את פרופורציות הזהב בגוף האדם. מתרשים זה הסיק כי יש לתכנן כל דבר, מריהוט ועד מבנים שלמים בהתאם לפרופורציות אלו.
לה קורבוזיה הציג את דגם עיר של עיר חסרת צפיפות המתוכננת עבור 3 מיליון תושבים בסלון הסתיו בשנת 1922 ולאחר מכן בספרו: "אורבניזם" בשנת 1926.
בנוסף לעיסוקו באדריכלות ובתכנון עירוני, עסק לה קורבוזיה גם בעיצוב של ריהוט ושל מוצרים תעשייתיים שונים. החל מ-1928 עיצב מספר רהיטים אשר חלקם אף זכו להצלחה מסחרית רבה.