רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
מארי-ז'וזה נאט נולדה בשנת 1940 בבוניפסיו, מחוז דרום קורסיקה, לאב ממוצא קבילי, איש צבא לשעבר, ולאם ממוצא קורסיקאי ורועת צאן לשעבר.
ילדותה הושפעה מאלימות של אביה אשר היה אלכוהוליסט.
הקריירה כשחקנית
הקריירה של מארי ז'וזה-נאט החלה בזכייתה בתחרות שאפשרה לה בשנת 1955 להופיע ברומן התצלומים הקרוי "האהבה היא חלום" (L'amour est un songe) שבו הופיעה לצדו של ז'אן-קלוד פסקל במגזין "Femmes d'aujourd'hui" (פאם דוז'ורדי - הנשים של היום). אז מצא לה פסקל את שם העט "נאט" בגלל הצמות הארוכות שהקיפו את פניה (natte בצרפתית משמעותה - צמה).
בעקבות הופעתה בצילומי הרומן מצאה נאט עבודה כדוגמנית וכנערת שער.
ב-1955 היא עברה עם משפחתה לפריז והשתלמה בה בבית הספר למשחק של רנה סימון.
התחלתה בקולנוע הייתה צנועה בצלן של דיוות כמו מרינה ולאדי, ניקול קורסל, מישל מרסייה או דניאל גודה.
הופעת הבכורה שלה בקולנוע הייתה בסרט הקצר Soir de réveillon ("ערב סילבסטר") משנת 1956 בבימוי ז'יל מרגריטיס ובכיכובם של סמי פריי וזאבאטה.
בהמשך הופיעה נאט בתפקידים קטנים בסרטים Crime et châtiment ("חטא ועונשו") (1956) של הבמאי ז'.לאמפן, לצד ז'אן גאבן וברנאר בלייה או "תנו לי סיכוי" (Donnez-moi ma chance) (1957) בבימויו של לאוניד מוגי. מאז הייתה לה נוכחות קבועה בזירת הקולנוע הצרפתי.
בשנת 1957 , במאי התיאטרון רמון רולו צפה בה משחקת בתפקיד הגברת דה לה פונטן בסרט הטלוויזיה "Les Cinq tentations de La Fontaine" (חמשת הפיתויים של לה פונטן) ובעקבות זאת שילב אותה בתיאטרון "אדוארד השביעי" כדי שתחליף במחזה "סיבוב מסוכן" מאת ג'.ב. פריסטלי את השחקנית מילן דמונז'ו. את תפקידה הקולנועי המשמעותי הראשון קיבלה מהבמאי דני דה לה פטלייר בסרט Rue des Prairies" (1959)", בו שיחקה את תפקיד בתו של ז'אן גאבן. בהמשך נהגה לשחק בקצב ממוצע של סרט בשנה.
אחר כך שיחקה במערכון של רנה קלר יחד עם קלוד ריש ואיב אובר. תפקיד אחר שבו מימשה את כישוריה היה זה של אחותה היריבה של בריז'יט ברדו, בסרט "האמת" (La Vérité) בבימוי אנרי-ז'ורז' קלוזו, בו הופיעה ליד סמי פריי. באותה שנה הציע לה מישל דראש תפקיד בסרט " אמלי או הזמן לאהוב" (Amélie oú le temps d'aimer).
בעלה הראשון של מארי-ז'וז'ה נאט היה מישל דראש, ממוצא יהודי. במשך 16 שנה (בין 1961–1977) הייתה נאט שחקניתו המועדפת בסרטים כמו "La Bonne occase"(המציאה) (1965), Safari diamants (1966), Élise ou la Vraie Vie "אליז או החיים האמיתיים" (לפי ספר של קלר אצ'רלי) שבו גילמה בת זוג של אלג'יראי בסוף שנות ה-1950 בפריז, ו"כנורות הנשף" (Les Violons du bal) (1974) שזיכה אותה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן, וכן Le Passé simple ("זמן עבר") לצד שחקנים כמו ז'אן סורל, ז'אן-לואי טרנטיניאן, ויקטור לאנו או ברנדט לאפון.
באותה תקופה גילמה את הגבורות הראשיות בסרטים של ז'ראר אורי (La Menace- האיום, 1961, עם רובר הוסן), אלכסנדר אסטרוק (" L'Éducation sentimentale - "החינוך הסנטימנטלי", 1962, עם ז'אן-קלוד בריאלי, אנדרה קאיאט, הדיפטיך "זאן -מארק וחיי הזוגיות" -Jean-Marc ou la Vie conjugale ו"פרנסואז וחיי הזוגיות" - Jean-Marc ou la Vie conjugale, עם ז'אק שארייר), קלוד אוטאן-לארה (Le Journal d'une femme en blanc -"יומנה של אשה בלבן" שבו שיחקה תפקיד של רופאת נשים), מישל בוארון. הופיעה יחד עם ז'אן מארה, ריצ'רד רואנדטרי, מיריי דארק, עבדה עם איש הקולנוע האלג'יראי אחמד ראשדי, עם הבמאי הבלגי ז'אן דסקלידס, הופיעה אף בסרטים היסטוריים על ימי הקדם - יחד עם פייר בריס וז'ורז' מרשאל.
בכמה מסרטיו של דראש וב"חיי הזוגיות" של אנדרה קאיאט עברה נאט לשחק תפקידים של אשה נשואה ביישנית ורגישה.
מארי-ז'וזה נאט הייתה השחקנית הראשונה שהופיעה בעטיפת המגזין "Télé 7 Jours", בזמנו - 7Jours
("שבעה ימים") ב-26 במרץ1960.
בשנת 1977 בעת הפקת הסרט Passé simple פגשה את ויקטור לאנו. יחד איתו התמסרה בעיקר למשחק בתיאטרון ולהופעות בטלוויזיה.
בשנות ה-1980 הפסיקה נאט את פעילותה הקולנועית אחרי שגילמה את התפקיד הראשי הנשי בסרט הפנטסטי "ליטאן" בבימוי ז'אן-פייר מוקי ובהשתתפותו. כעבור עשור השתתפה בכמה הפקות בינלאומיות - "ריו נגרו" עם אנחלה מולינה, "Train de vie" (רכבת החיים) של ראדו מיכאיליאנו ושיתפה פעולה עם עבד אל-כרים בהלול האלג'יראי. ב-1992 שיחקה ב-Le Nombril du monde (טבור העולם) בבימויו של אריאל זיתון.
בתחום התיאטרון הצטיינה במיוחד במחזות "Blaise" (בלז) (1959) מאת קלוד מאנייה ו- Désiré.
(דזירה) מאת סשה גיטרי.
בשנת 1985 מילאה את אולם התיאטרון פאלה רויאל כששיחקה לצד ויקטור לאנו בקומדיה (Voisine voisine" (Community of two" מאת ג'רום חודורוב, בתרגום לצרפתית של לאנו,
בטלוויזיה גילמה את קרובינו בהצגתו של מרסל בלובאל עם "נישואי פיגרו" מאת בומארשה (1961) וב-1973 הייתה אתל רוזנברג בתוכנית הטלוויזיה "בני הזוג רוזנברג" של סטליו לורנצי.
ספרים
2006 - ספר אוטוביוגרפי "Je n'ai pas oublié" (לא שכחתי)
חיים פרטיים
נאט הייתה נשואה שלוש פעמים ונולדו לה שלושה בנים.
בשנים 1960–1961 הייתה נשואה לשחקן רוז'ה דימא, אך התגרשה כדי להינשא בשנת 1964 למישל דראש, אבי שלושת בניה - דוד דראש, והשחקנים והבמאים ז'וליין דראש ואורליין דראש. ידוע כי ניהלה רומן למשך מספר שנים עם השחקן ויקטור לאנו.
באוקטובר 2005 התחתנה עם הצייר, הסופר והפזמונאי סרז' רזבאני.
1998 - Deux mamans pour Noël (שתי אמהות לחג המולד) בימוי: פול גה, מארי
2003 - L'Année de mes sept ans, בבימוי אירן ז'ואנה
2004 - Colette, une femme libre de (קולט, אשה חופשית) בבימוי: נדין טרנטיניאן - סידו
2004 - (האוהבים לא מתים לעולם) Ceux qui aiment ne meurent jamais בבימוי: כריסטוף מאלאוואה - אווה
2004 - אריאן פרי (סדרת טלוויזיה) : Sabine Le Painsec
2006 - (הדוד מרוסיה) L'Oncle de Russie עם פרנסיס ז'ירו - ז'נבייב פראן
2015 - Les Blessures de l'île (פצעי האי) בימוי: אדווין ביילי, עם סטפאן פרייס, פרנסואה מרטוטר, ז'אן גטרוונק
תפקידים בתיאטרון
1958 - סיבוב מסוכן מאת ג'.ב. פריסטלי, בימוי רמון רולו, תיאטרון מישל, פריז
1959 - Blaise (בלז) מאת קלוד מאנייה, בבימוי ז'אק מוקלר, Théâtre des Nouveautés (תיאטר דה נובוטה)
1966 - Médor (מדור) מאת רוז'ה ויטראק, בבימוי מוריס ז'אקמון, עם ברנאר נואל ,ב- Théâtre studio des Champs-Élysées (תיאטר סטודיו דה שאנס אליזה)
1984 - Désiré (דזירה) מאת סשה גיטרי, בבימוי ז'אן-קלוד בריאלי,עם ז'אן קלוד בריאלי וברנאדט לאפון, בתיאטרון אדוארד השביעי (Théâtre Édouard VII)
1985 - Voisin, voisine לפי ג'רום צ'ודורוב (חודורוב), בבימוי פייר מונדי, עם ויקטור לאנו, בThéâtre - du Palais Royal (תיאטרון די פאלה רואיאל) אחר כך בתיאטרון מונטאנסייה (Théâtre Montansier)
1990 - Avec ou sans arbres (עם או בלי עצמים) מאת ז'אנין וורמס, בבימוי אלבר-אנדרה לרה, עם אנרי גארסן, ב- Théâtre Hébertot (תיאטרון אברטו)
רומנים בתצלומים
1955 - L'amour est un songe (האהבה היא חלום) ב-Lectures d'Aujourd'hui - פורסם במגזין Boléro Film, ובאיטליה תחת הכותרת Tristezza di un tempo perduto (עצב של זמן אבוד)
1957 - Notre amour est sans issue(אהבתנו היא ללא מוצא) ב-Lectures d'Aujourd'hui
לקריאה נוספת
מקורות
Jean-Loup Passek Dictionnaire du Cinéma, Larousse - 1998