מון בלאן, 2004 | |
מידע כללי | |
---|---|
גובה | כ-4,808 מטר |
מדינה |
צרפת איטליה |
מיקום | גבול איטליה–צרפת |
רכס הרים | האלפים |
העפלה ראשונה | 8 באוגוסט 1786, ז'אק באלמה ומישל פאקאר |
מסלול ההעפלה הקל | בסיסי, טיפוס שלג/קרח |
קואורדינטות | 45°50′1″N 6°51′54″E / 45.83361°N 6.86500°E |
מוֹן בּלָאן (בצרפתית: Mont Blanc "הר לבן"), מונטה ביאנקו (באיטלקית: "הר לבן") או לה דאם בלאנש ("הגברת הלבנה" בצרפתית), הוא ההר הגבוה ביותר בהרי האלפים ובאגן הים התיכון, וגם ההר השני בגובהו באירופה. גובהו מוערך בכ-4,808 מטרים, אך הוא משתנה משנה לשנה במספר מטרים, בהתאם למצב האקלים אשר משפיע על כמות השלג בפסגתו.
חלק אחד של המון בלאן נמצא בשטחה של צרפת, במחוז סבואה עילית וחלקו האחר באיטליה במחוז ואל ד'אוסטה. שלוש העיירות המקיפות את המון בלאן הן קאורמיור (Courmayeur) האיטלקית וסן ז'רווה ל'בן (Saint-Gervais-les-Bains) ושאמוני (Chamonix) הצרפתיות (האחרונה אירחה את משחקי החורף האולימפיים הראשונים בהיסטוריה). בין שאמוני וקאורמיור מחבר רכבל העובר דרך רכס ההרים. בשנים 1957–1965 נחפרה מנהרת המון בלאן המחברת בין קורמאיור לשאמוני. אורכה של המנהרה 11.6 קילומטרים והיא אחד מנתיבי התחבורה העיקריים שבהם חוצים את האלפים.
המון בלאן הוא מההרים המפורסמים בעולם ואתר פופולרי מאוד בקרב מטפסי הרים וחובבי סקי. בנוסף הוא מושך אליו תיירים בשל נופיו המרהיבים ומקיף אותו טרק פופולרי - סובב מון בלאן.
הראשונים שהגיעו לפסגתו היו ז'אק באלמה וד"ר מישל פאקאר ב-8 באוגוסט 1786. כיבוש הפסגה בוצע במסגרת פרס אשר הובטח לראשון שעולה לפסגה על ידי הפיזיקאי ומטפס ההרים הורס בנדיקט דה-סוסור. הכיבוש נחשב לתחילתו של עידן טיפוס ההרים המודרני. האישה הראשונה שהעפילה לפסגה הייתה מארי פאראדיס ב-1808.
כיום עולים לפסגה כ-20,000 מטפסים ותיירים כל שנה. הטיפוס עצמו נחשב ליחסית קל מבין פסגות ה 4000 מטר, אם כי ארוך, למיטיבי לכת אשר מורגלים לשהיה בגובה רב. תחילת רוב מסלולי הטיפוס היא בתחנת הרכבל על פסגת ההר מחט הצהרים כ-1,000 מטר מתחת לפסגה. המסלולים דורשים ידע מוקדם וניסיון בטיפוס הרים ומחייבים שימוש בציוד ייעודי ובמדריכים מקצועיים.
מאז המהפכה הצרפתית והשינוי הגאוגרפי, השלטוני והחברתי שעברה צרפת בעקבותיה, ישנה מחלוקת בשאלה למי שייכת הפסגה. בשנים 1416–1792, רכס המון-בלאן היה שייך לדוכסות סבויה). בשנת 1723, דוכס סבויה, ויטוריו אמדאו השני, קיבל לידיו את ממלכת סרדיניה העתידה להצטרף לאיטליה במסגרת איחודה במאה ה-19. בספטמבר 1792, צבא המהפכה הצרפתית האחראי על האלפים (Army of the Alps) השתלט על סבויה ללא התנגדות רבה. הצבא הקים את מחוז המון-בלאן. במסגרת הסכם השלום בשנת 1796 העביר ויטוריו אמדאו השלישי, מלך סרדיניה, את האחיזה בסבויה וניס לידי צרפת. בהסכם, כמו כן, רשום כי הגבול אמור להיות נראה הן משאמוני והן מקאורמיור, כאשר הפסגה אינה נראית מקאורמיור.
אחרי מלחמות נפוליאון ונפילת הרודן משלטון צרפת, הקונגרס הוינאי החזיר את המלוכה על שטחי סבויה וסרדיניה ואיתם את פסגת המון-בלאן תוך ביטול ההסכם שנחתם ב-1796. לאחר כ-45 שנה, לאחר מלחמת העצמאות השנייה של איטליה, נחתם הסכם בין נפוליאון השלישי וויטוריו אמנואלה השני ב-1860. ההסכם נחתם עקב הימנעותה של צרפת להתערב במלחמת העצמאות לטובת האפיפיור (אויבו של ויטוריו) וקובע כי הגבול בין איטליה המאוחדת לצרפת יעבור ברכס המון-בלאן ובפרט בדיוק דרך הפסגה עצמה. המסמך עצמו והמפות הנלוות נמצאות בשימוש עד היום על ידי שלטונות צרפת ואיטליה.
בהר אירעו שתי תאונות אוויריות קטלניות, שתיהן של חברת התעופה ההודית אייר אינדיה, טיסות מספר 245 (ב-1950) ו-101 (ב-1966). בשני המקרים התאונות קרו עקב טעויות טייסים אשר לא חישבו נכון את קצב הירידה לקראת נחיתה בנמל התעופה של ז'נבה. על סיפון טיסה מספר 101 שהה הומי ג'נהאנגיר באבא אשר היה אבי תוכנית הגרעין ההודית.
ב-1946 החלו עבודות הקידוח למען בניית מנהרה מתחת לרכס אשר מקשרת את העיירות שאמוני וקורמאיור. המנהרה נחנכה בשנת 1965 ומהווה אחד מנתיבי התחבורה החשובים באלפים. אורך המנהרה 11.6 קילומטר.
בשנת 1999 עלתה משאית באש בתוך המנהרה. כתוצאה מהתפשטות הלהבות בתוך המנהרה ומחסור חמור באמצעי בטיחות, איבדו 39 אנשים את חייהם. המנהרה נפתחה שוב רק כעבור 3 שנים אחרי שיפוצים ושיפורי בטיחות נרחבים.
פסגת ההר היא כיפה העשויה קרח ושלג בעלי עוביים משתנים, עובדה המקשה על קביעת גובה הפסגה המדויק של המון-בלאן. למרות זאת, חישובים ומדידות רבות של הפסגה נעשו לאורך השנים ובמשך תקופה ארוכה הגובה הרשמי של ההר היה 4807 מטרים (15,771 רגל). בשנת 2002, ה-IGN (המכון הגאוגרפי הצרפתי) יחד עם קבוצת מומחים ובעזרת טכנולוגיית GPS מדדו וקבעו כי גובה הפסגה 4807.4 מטר (15,772 רגל ו-4 אינץ').
לאחר גל החום של שנת 2003, שפקד את אירופה ובמיוחד את צרפת (הקשה מאז 1540), משלחת גדולה של מדענים מכמה מדינות באירופה ובשיתוף עם IGN עלו להר ב-6 וב-7 בספטמבר ומדדו מחדש את הפסגה. במדידות נקבע כי גובה הפסגה הוא 4808.45 מטר (15,775 רגל ו-9 אינץ'). כמו כן נקבע כי הפסגה נמצאת במרחק 75 סנטימטרים (30 אינץ') מהמדידה של 2002.
בדצמבר 2005 נמדדה הפסגה שוב וגובהה נקבע על 4808.75 מטר (15,776 רגל ו-9 אינץ'). גובה הפסגה הארצית (אבן עצמה, לא מעטה השלג והקרח) נקבע בגובה 4792 מטרים (15,722 רגל) ובמרחק של 40 מטרים מהפסגה מכוסת הקרח והשלג.
בשנת 2007 נמדדו 4807.9 מטר (15,744 רגל) וב-2009 נמדדו 4807.45 (15,772 רגל).
רכס המון-בלאן גובה חיים של כמאה מטיילים ומטפסי הרים מדי שנה. בסך הכל, מספר בני האדם שנהרגו בהר נאמד בין 6,000 ל–8,000.
ישנם מספר מסלולי טיפוס אל הפסגה:
ביום צלול ניתן לראות מפסגת המון-בלאן את הרי היורה, הרי הווז', היער השחור, ו-Massif Central.
רכס המון-בלאן בתהליכי כניסה להכלל ברשימת אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו מכיוון שהוא היווה את מיקום הלידה של טיפוס ההרים המודרני. על מנת להכלל ברשימה זו על צרפת, שווייץ ואיטליה להגיש בקשה לאונסק"ו ביחד.
המון בלאן הוא אחד המקומות הכי מתויירים בעולם ומכיוון שכך ארגונים רבים רואים בו כמצוי תחת איום סביבתי. בשנת 2002 ארגון האוגר בתוכו את כל הארגונים הסביבתיים למען הרכס הוציאו לאור את הספר Le versant noir du mont Blanc (המדרון השחור של מון-בלאן), המציף את שלל הבעיות המאיימות על ההר והצורך הדחוף לשמור עליו.
בשנת 2007, הוקמו שני תאי השירותים הגבוהים ביותר באירופה על ההר (בגובה של 4,260 מטר). התאים הועלו על ידי מסוק ומטופלים בעזרת מסוקים. תאי השירותים משרתים כ-30,000 מטפסים וגולשי סקי מדי שנה.
ההתחממות העולמית גורמת להפשרה של שלגים וקרחונים, דבר אשר גורם להגדלת כמות מפולות השלג המתרחשות על ההר וגורמות להגברת הסיכון בטיפוס על ההר.
שבע הפסגות | |
---|---|
|