מֶטונימיה (מיוונית: μετωνυμία - מט-אונימיה -"החלפת שם", "שימוש בשם אחר במקום השם המקורי", והפועל - μετ-ονομαζειν מט-אונומאזין) היא אמצעי פיגורטיבי הממחיש מושג או גורם באמצעות החלפתו בגורם אחר הקרוב אליו בזמן או במקום או כסמל. התוצאה היא ביטוי שאינו הגיוני כפשוטו, אך מובן בקלות בשל הסמיכות בין הגורמים. לדוגמה, בביטוי "הבית הלבן הודיע ש...", מחליף המושג "הבית הלבן" (במשמעות הפשוטה: מבנה פיזי, שאינו יכול לדבר) את המושג "דוברו של הנשיא" (או "אנשים הנמצאים בסביבתו של הנשיא"), הקשור אליו בקשר של קרבה פיזית והגיונית.
במטונימיה, בניגוד למטפורה, לא מתבצעת העברה של תכונות בין שני הגורמים (אין אנו אומרים שדובר הבית הלבן - דובר הנשיא, הוא בעל תכונות הדומות לבית הלבן) אלא רק נוצר קישור אסוציאטיבי בין שני הגורמים, המאפשר לנו לראות אחד כמייצג את האחר.
דוגמאות דומות הן "הקרמלין" במקום השלטון הרוסי או הסובייטי, "השער הנשגב" במקום השלטון העות'מאני, "קה ד'אורסה" (שם הרחוב) במקום "משרד החוץ של צרפת".
אמצעי פיגורטיבי הקרוב למטונימיה (או הנחשב למקרה פרטי שלה) הוא הסינקדוכה, שבה הקשר בין שני הגורמים הוא כקשר בין חלק לשלם, בין הספציפי לכללי, או בין החומר לחפץ.
הבלשן רומן יאקובסון הבדיל בין 'הציר המטאפורי' ('ציר הברירה') - הדמיון בין מילים נרדפות או קרובות תוכנית זו לזו, לבין 'הציר המטונימי' ('ציר הצירוף') - הקישור בין מילים המתחברות זו לזו לכלל רצף הגיוני. יש להבדיל בין הגדרה זו לבין המושג 'מטונימיה' כתחבולה ספרותית, שכן היא רחבה יותר מההגדרה המקובלת, שניתנה לעיל, וכוללת בתוכה, למשל, גם את הסינקדוכה.
הצורות הנפוצות של מטונימיה, כפי שהן ידועות ברטוריקה הקלאסית הן:
עזריאל אוכמני הביא דוגמאות מן השירה העברית להחלפת חפץ או תופעה על ידי חפץ או תופעה אחרים: למשל אצל משה אבן עזרא - "מי עיניים" במקום דמעות, "מי זהב" או "בן-שורק" במקום יין, או אצל לאה גולדברג - "התכלת המרוגשת" - במקום השמיים התכולים הרוגשים.
בספרות נעשה לעיתים קרובות שימוש במטונימיה מורחבת, שבה מתואר אופייה של דמות באמצעות תיאור של סביבתה הקרובה, ממנו משליך הקורא על תכונות הדמות. ברומן מאדאם בובארי, למשל, מתוארת הגיבורה אמה פעמים רבות במהלך העלילה כשהיא עומדת ליד חלון, באופן המבטא את שאיפתה לצאת החוצה לעולם הגדול ולפרוץ גבולות.
הדוברת בשיר (שב"מציאות" היא זו ההולכת הלומת אהבה) מוחלפת בשורות אלו ברחובות שבהם הלכה (שנמצאים קרוב אליה מבחינה פיזית). באמצעות השימוש במטונימיה זו, מועברת לקורא התחושה שהלם האהבה אינו פרטי לדוברת, אלא נחווה על ידי העולם כולו (או לפחות, שכך חשה הדוברת בשיר).
אמצעים פיגורטיביים | |
---|---|
|