מוריו התייחסו אליו כאל מדען לעתיד, וכינו אותו "פואטה דוקטוּס" ו"פואטה נאטוּס". היה לו ידע מרשים ומרתק על התנאים בממלכת הונגריה בסוף המאות המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, הן לגבי החשיבה, הספרות והפוליטיקה של אותה תקופה. אף על פי שאירופה לא הכירה אז בחשיבותו, דווקא בגלל הנסיבות הללו, הוא תפס במהרה את מקומו הראוי בספרות ההונגרית.
קורות חייו
אביו היה יוז'ף ויטז צ'וקונאי (1747–1786) ספר ומנתח, אמו הייתה שרה דיאוסגי (1810–1755), בתו של אמן תופר הפרוות מיהאי דיאוסגי, אישה שהתענינה בספרות הונגרית שלמדה וידעה גם כמה קטעים בעל פה מהשירה האפית של אישטוואן ג'נג'שי. לאחר מות בעלה בשנת 1786 היא קיבלה על עצמה לבשל ארוחות לסטודנטים כדי לפרנס את ילדיה היתומים.
אביו של המשורר היה בנו של ספר ומנתח יליד העיר גיור (מנתח, חבר גילדה - באותה תקופה זה עדיין לא נחשב למקצוע רפואה), כומר קלוויניסטי. הוא הגיע לדברצן בשנת 1769 כחניך שוליה עני, אך עד מהרה הפך לאזרח מכובד של העיר, לאיש עשיר ואחד ממכובדי הגילדה שלו, אולם לאחר מותו משפחתו התרוששה.
המכללה הקלוויניסטית בדברצן
צ'וקונאי למד בקולג' הקלוויניסטי בדברצן. ב-1788, לאחר שסיים את בית הספר התיכון, החל את הקורס האקדמי שלו ב-18 באפריל, ולמד גיאומטריה יישומית, מדעי הטבע ופילוסופיה אצל יוזף מילש, במחלקה לתאולוגיה לימד אנדראש אורמוש. את השפה העברית והערבית ופרשנות התנ"ך והברית החדשה לימד גאבור שבשטן,. הוא למד היסטוריה ההונגרית, היסטוריה העולמית הכללית וספרות עתיקה ואלה השפיעו עליו ביותר. הוא לא הצטרף לאף תא של הבונים החופשיים. צ'וקונאי הקים חוג מצומצם של חבריו הסטודנטים כדי להכיר זה לזה ספרות חדשה. כל אחד מהם התחייב ללמוד שפה אחרת. הוא בחר באיטלקית. למרות בריאותו הרופפת, קרא ולמד יומם וליל וכתב שירים בהיקפים שונים. הוא כתב את "קרב הצפרדע והעכבר" (Batrachomyomachia) בגיל 18, בעקבות היצירה של הומרוס, אבל יישם את זה על התנאים הפוליטיים של אותה תקופה. בשנת 1793פרנץ קזינצי כבר הזכיר אותו בין חבריו. באביב 1794 נבחר למורה ציבורי, אז כבר היה בקיא בשירה יוונית, לטינית, איטלקית והונגרית.
עם פתיחת מושב הפרלמנט ההונגרי, הוא נסע לפוז'ון מקום מושבו, שם השתתף בעוז בכעס נגד הצרפתים, והוציא לאור את העיתון "המוזה ההונגרית של הדיאטה" (Diétai Magyar Múzsa) כאשר המילה דיאטה פירושה היה "הקצבה היומית של הנציגים בפרלמנט". העיתון שהופיע בימי שלישי, מאוחר יותר פעמיים בשבוע, באחד עשר גיליונות עד סוף מושב הפרלמנט. את בית דפוס וובר לא ניתן היה לשכנע להמשיך ולפרסם את יצירותיו, ולכן עזב את העיר בסוף השנה.
הוא נסע לקומארום, שם ב-26 באפריל1797 קיים את פגישת מורדי המחוז; שם הוא כתב את שיריו המסיתים למרד, ובקיץ באותה השנה הכיר דרך המשוררת יוליאנה פביאן, את יוליאנה ויידה בתו של פאל ויידה, סוחר מקומארום. הוא התאהב בה בכל להט נעוריו וכתב לה אז את רוב השירים שלו בשבחה של לילה, (יוליאנה ויידה). החיים המאושרים האלה נמשכו תשעה חודשים, כפי שאומר צ'וקונאי במכתב הפרידה שלו, כאשר הקשר חסר התקווה הסתיים בנישואיה של לילה לאחר.
בחזרה לדברצן
בבית הוא חי בהסתגרות ולספרות בלבד, אבל גם יצא משם לטיולים, לבקר את חבריו. בשנת 1801 נסע לפשט להגיש את יצירותיו לצנזורה ולהדפיסם. חזר לדברצן לעונת החורף, שם בילה רק כמה שבועות לפני שנסע שוב לפשט לצורך עבודתו. הוא היה בקומארום בפברואר 1802, עבד בעריכת Magyar Hírmondó ולאחר מכן כפקיד במה שנקרא היום הספרייה הלאומית על שם סצ'ני; אך לשווא. חולשתו הפיזית אילצה אותו לחזור הביתה, והוא ביקר במרחצאות בנאג'ווארד, שם גם בילה קזינצי. הוא חזר משם הביתה, אך זמן קצר לאחר מכן, ב-11 ביוני, נהרס בניין מגוריו בשריפה הגדולה בדברצן.
ב-10 באפריל 1804 הוא עזב לנאג'ווארד להלוויה של מכרה. שם התקרר ולקה בדלקת ריאות קשה, שבאותה תקופה לא ניתן היה לטפל בה. בכתיבתו להלוויה זו, הוא השיג את הניצחון הפיוטי האחרון שלו עם שירי הפרידה שלו (אלמוות הנפש) אותם הכין בחיפזון קדחתני ודיקלם באופן אישי. הוא נסע הביתה ב-22 באפריל, מחלתו החמירה יותר ויותר והוא נפטר ב-28 בינואר 1805; בדיוק כשהפרסום של יצירותיו הפואטיות כבר עלה לדרך היטב.
יצירותיו
הציבור קרא את שמו לראשונה בשנת 1783 ב-Magyar Hírmondo, אשר מאוחר יותר פרסם לעיתים קרובות את שיריו (במיוחד בשנים 1801–1803); כמה מיצירותיו פורסמו בעילום שם במוזיאון ההונגרי בקושיצה; הוא פרסם שבעה קטעים מאורניה של הסופר יוז'ף קרמן (1794), גם הם בעילום שם. למרות הפצרותיו של הצעיר הצנוע קזינצי (עמו התכתב מאז 1792), הוא לא הופיע אז בפני ציבור.
Serkentés a nemes magyarokhoz a mostani országgyűléskor. Cantata. Pozsony, 1796 (Weber Simon Péter német eredetijével együtt. Zenéje Toszt Ferenctől származott.)
Diétai Magyar Múzsa. Uo. 1796 (november 1-jéig összesen 11 száma jelent meg és egymaga állította ki részint kész, részint akkori események által előidézett iránykölteményekből)
A nemes magyarságnak felülésére. T. n. Komárom vármegye rendeinek készítette és Várbogyai Csepy Zsigmond urnak s hites társának Készely Klára asszonynak segedelmekkel kiadta ápr. 26. 1797 Komárom
A haza templomának örömnapja. Nagym. gr. Széchényi Ferencz ő ex.jának a ns. Somogy vármegye főispáni székébe júl. 4. 1798. lett beiktatására. Bécs, 1798
A szépség ereje a bajnoki sziven. Debrecen, 1800 (Borbély Gábor kapitány és Vay Zsanetta kisasszony mennyegzője alkalmatosságával)
A tavasz. Irta Kleist, ford. Cs. V. M. Hozzájárulnak Kleistnak némely apróbb darabjai. Komárom, 1802 (2. kiadás. N.-Várad, 1797)
Oda m. Rhédey Lajos cs. kir. kamaráshoz. Somsich Lázár után latinból (Bécs, 1802. M. Hirmondó mellett)
Oda m. gróf Festetics Györgyhöz. (uo., 1802. M. Hirmondó mellett)
Amaryllis. Idyllium Schraud kir. tanácsosné halálára. Pest, 1803
A pillangóhoz egy óda, muzsikáját készítette Haydn úr; A szemrehányás, egy dal, a muzsikáját készítette Stipa úr. Bécs, 1803 (Megjelent 1806)
Dorottya, vagy is a dámák diadalma a fársángon. Furcsa vitézi versezet IV könyvben. Nagy-Várad és Vácz, 1804. (2. kiadás. Nagy-Várad, 1808. Ism. Szépirod. Figyelő, 1861, Salamon Ferenc és Irod. Tanulm. 3. kiadás. Bpest, 1875 Olcsó Könyvtár 1.)
Halotti versek. Melyeket néh. mélt. kohányi Kátsándy Therézia aszszony, Kis-Rhédei Rhédei Lajos úr házas-társának eltemetésekor tartatott tisztesség tételre készített és el is mondott 1804. április 15. Nagy-Váradon
עבודותיו שפורסמו לאחר מותו
Lilla, érzékeny dalok III könyvben. Nagy-Várad, 1805 (2. kiadás uo., 1808. 3. kiadás. Bpest, 1877. Olcsó Könyvtár 42.)
Ódák, két könyvben. N.-Várad, 1805 (2. kiadás uo., 1809. 3. kiadás. Bpest, 1879. Olcsó Könyvtár 65.)
Alkalmatosságra irt versek. N.-Várad, 1806
A pásztorkirály. Énekes pásztorjáték 3 felv., szerz. Metastasio Péter, uo., 1806
Galatea, szerz. Metastasio Péter, uo., 1806
Amintas. Tassónak eredeti meséje. Olaszból, uo., 1806
Csokonai Vitéz Mihály poétai munkái. Kiadta Márton József. Bécs, 1813. Négy kötet
Csokonai Vitéz Mihály nevezetesebb poétai munkái. Kiadta Márton József, uo., 1816 Két kötet, arck. és életrajzzal
Csokonai Vitéz Mihály élete s még eddig ki nem adott munkái. Domby Márton által. Pest, 1817
Anthologia Csokonai Vitéz Mihály munkáiból. Kassa, 1836. arck. (Zsebkönyvtár I. és II. kötete)
Csokonai Mihály minden munkái. A szerző saját kéziratai s az első kiadásokhoz gondosan egyengetve, számos kiadatlanokkal bővítve, jegyzésekkel világosítva s életrajzzal bevezetve kiadta dr. Schedel Ferencz. Pest, 1844 (Helyesebben 1843–46. Nemzeti Könyvtár II. 2–10. füzet. Összes kiadott és kiadatlan munkáinak repertóriumával)
Csokonai Vitéz Mihály munkái. Közli Kelemföldy. Lipcse; 1843–45. Három kötet.
Csokonai válogatott munkái. Kéziratok s eredeti kiadások alapján Toldy Ferenc által. Pest, 1864. Három kötet. Arck.
Csokonai Vitéz Mihály válogatott versei. Budapest, 1873. (Kis-Nemzeti Muzeum 21. 2. kiadás uo., 1874. Magyar Remekirók 6.)
Békaegérharcz. Irta Homér. Általöltöztette a Blumauer módja szerént. (1791) uo., 1881 (Olcsó K. 124.)
הנצחה
בשנת 1836 הוקמה מצבת קבר בבית הקברות לשעבר בדברצן ברחוב הטוון. ב-1929, כשחוסל בית הקברות, רצו להזיז אותה ממקומו, אך אזרחי דברצן הטילו וטו על התוכנית. בשנת 1938 נצבע הקבר מחדש והשטח עוצב כפארק ברחוב דורוטיה.
התיאטרון הלאומי צ'וקונאי בדברצן נושא את שמו.
ברובע 15 בבודפשט (ראקושפלוטה) מרכז התרבות צ'וקונאי נקרא על שמו. מתן השם התרחש כנראה בשנת 1955, במלאת 150 שנה למותו של צ'וקונאי.
כמעט בכל עיר הונגרית יש אזור ציבורי הקרוי על שמו.
יצירותיו הבולטות
בשפת המקור:
Az estve
Zsugori uram
Konstancinápoly
A pillantó szemek
A boldogság
Tartózkodó kérelem
Az esküvés
A Magánossághoz
A tihanyi Ekhóhoz
Jövendölés az első oskoláról a Somogyban
A Reményhez
Szerelemdal a csikóbőrös kulacshoz
Szegény Zsuzsi, a táborozáskor
Tüdőgyulladásomról
Dorottya
Az özvegy Karnyóné és a két szeleburdiak
Vajda Juliannának szerelmemnek
A méla Tempefői, vagy az is bolond, aki poétává lesz Magyarországon
^Lásd Csejtei István: A borbélymester hagyatéka. Különbkülönféle belső és külső nyavalyák ellen való hasznos orvosságok. Csokonai József debreceni chirurgus receptkönyve, Csokonai, Debrecen, 1990