מלחמת האזרחים בסיירה לאון

מלחמת האזרחים בסיירה לאון
תאריכי הסכסוך 23 במרץ 1991 – 18 בינואר 2002 (10 שנים)
מקום סיירה לאון עריכת הנתון בוויקינתונים
הצדדים הלוחמים

סיירה לאוןסיירה לאון ממשלת סיירה לאון
תומכים:

החזית המהפכנית המאוחדת
תומכים:

מנהיגים
סיירה לאוןסיירה לאון ג'וזף סיידו מומו  פודאי סנקו 
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מלחמת האזרחים בסיירה לאון פרצה ב-1991 ונמשכה כעשר שנים, עד ל-2002 לערך. היא הונהגה על ידי פודאי סנקו שנולד ומת בסיירה לאון, אך גם היה רב"ט בצבא הבריטי. עשרות אלפי בני אדם נהרגו במהלך מלחמה זו, ויותר משליש מהאוכלוסייה נעקרו מבתיהם. רבים מהם נעשו פליטים במדינות שכנות, ואלה שנשארו היו נתונים לעבדות. בשנת 1999 החלו מנהיגי העולם לנהל משא ומתן להפסקת המלחמה, ובשנת 2002 הוכנעו המורדים שנתמכו בידי ליבריה, והשליטה חזרה לממשל המרכזי בתמיכת בריטניה וכוחות האו"ם.

סיירה לאון התמודדה עם הפיכות צבאיות רבות מאז קיבלה עצמאות בשנת 1961. עם גילוי מרבצי יהלומים חדשים בסיירה לאון, באזורים הסמוכים לגבול ליבריה, החלו להתקומם קבוצות מורדים בליבריה על הקשיים הכלכליים מהם סבלו, וזה מה שהוביל בסופו של דבר למלחמת האזרחים בסיירה לאון.

הגורמים למלחמה

רקע פוליטי

בשנת 1985 פרש נשיא סיירה לאון סיאקה סטיבנס (Siaka Stevens), והוחלף בג'וזף סיידו מומו. מומו הכריז על מצב חירום כלכלי בתחילת שלטונו, והעניק לעצמו שליטה רבה יותר בכלכלת המדינה, שגרמה לשקיעתה. הוא פיזר סמכויות בידי יועציו המושחתים, הכלכלה נקלעה למשבר ואזרחי המדינה חיו בתנאי מחיה קשים, ללא דלק וחשמל. המשבר הכלכלי לא איפשר למומו לשלם משכורות לאנשי הצבא של המדינה, ולכן משנת 1991, הצבא החל להתפרק. ארגון מורדים בשם החזית המהפכנית המאוחדת (R.U.F), אשר פלש מליבריה, ניצל את המשבר והחל לתפוס את השליטה על שדות היהלומים של סיירה לאון, תוך שהוא משתמש בהכנסות מהיהלומים לצורכי אלימות ומלחמת אזרחים. בנקודה זו פרצה מלחמת האזרחים הידועה בין החזית המהפכנית המאוחדת לבין צבא סיירה לאון (SLA).

יהלומי דמים

בשנות השלושים של המאה העשרים התגלה היהלום הראשון בסיירה לאון. מספר שנים לאחר מכן החלה להתפתח תעשיית היהלומים במדינה. ב-1968, עם עלייתו לשלטון של סיאקה סטיבנס, הוא הבחין ביתרון הפוליטי והכלכלי של כריית היהלומים, לכן הוא החל לקחת חלק בתהליכי כרייה בלתי חוקית. בשנת 1970, הוא הקים את החברה הלאומית לכריית יהלומים (NDMC). סיאקה ושותפו ג'מיל מוחמד, שהיה סוחר יהלומים לבנוני, השתלטו על תחום היהלומים בסיירה לאון עד פרישתו, בשנת 1985. במהלך שלטונו, מינה סיאקה קבוצות קטנות של סוחרים לבנונים כאחראים על חילוץ יהלומי הסחף, ובאמצעות המס שהוא גבה על היהלומים, יצר מקור הכנסה יציב עבור משטרו.

כאשר מומו החליף את סיאקה סטיבנס בנשיאות סיירה לאון, הניהול הכלכלי של המדינה התערער והמדינה איבדה את השליטה בענף היהלומים. מומו לא ידע לנהל את ענייני המדינה, הכלכלה של סיירה לאון החלה להתפורר בהדרגה, עד שמומו הכריז על מצב חירום כלכלי של המדינה. במקביל החזית המהפכנית המאוחדת ניצלה את חולשת הממשל להשתלט על שדות היהלומים של סיירה לאון, והעבירה את הבהכנסות מהיהלומים לצורכיה. עם גילוי מרבצי יהלומים חדשים בקרבת גבול ליבריה, החלה ליבריה ללטוש עיניים למרבצים אלו. בעקבות כך נשיא ליבריה צ'ארלס טיילור סיפק תמיכה פיננסית, אימון צבאי, נשק, כוח אדם לטובת החזית המהפכנית המאוחדת.

מלחמת האזרחים

מהלך המלחמה

מלחמת האזרחים בסיירה לאון הייתה אלימה במיוחד. החזית המהפכנית המאוחדת החל להילחם בכל שטחה של סיירה לאון. המורדים הרגו כ-50,000 בני אדם, גירשו כמחצית מהאוכלוסייה המקומית והרסו חלק משמעותי של תשתיות המדינה, וכל זאת בעזרת הרווחים מסחר ביהלומים. הם היו מעבידים את אזרחי המקום. הגברים היו עוסקים בחפירה והנשים בחקלאות וברוכלות, כאשר כולם היו עובדים עבודת פרך. הכורים, אשר פעלו לצדם של החופרים, היו כורים באופן ידני ומוכרים את היהלומים שמצאו לסוכנים מורשים או יצואנים. העבודה עצמה הייתה בכפייה של המממנים ולא היה להם חופש פעולה. במקביל לעבודות הכפייה, האזרחים היו נתונים לתנאי מחיה קשים ולאונס של הנשים, פעילויות טרור ורצח.

בשנת 1992 הפילה קבוצה של קצינים זוטרים את ממשלת APC, אותה ממשלה אשר שלטה בין השנים 1996 - 2007. בשנת 1996, נחתם הסכם שלום בינם לבין ממשלת ליבריה, ולמרות זאת המלחמה המשיכה להתקיים באזורים מסוימים במדינה. בשנת 1997 התקיימה הפיכה צבאית, אשר במהלכה הודח הנשיא המכהן אחמד טג'אן קבאח (Ahmad Tejan Kabbah). בשנת 1998, קבאח שב לנשיאות, ובשנת 1999 נחתם 'הסכם לומה'. הסכם זה נחתם בלומה, בירת טוגו, בין קבאח לבין פודאי סנקו. למרות ההסדר, שמטרתו לסיים את מעשי האיבה, המורדים המשיכו בפעילותם עד שנת 2001. בשנת 2000 מועצת הביטחון של האו"ם מינתה ועדת מומחים כדי להמליץ לאו"ם כיצד לאכוף את הסנקציות על החזית המהפכנית המאוחדת. המהלך הסופי התרחש בשנת 2002, עת ניסתה ליבריה לכבוש את פריטאון, בירת סיירה לאון. צעד זה הוביל להתערבות בריטית שבסיומה נכנעו המורדים ומלחמת האזרחים הסתיימה. הכוחות הבריטיים בפיקודו של ריצ'רד דייוויד (David Richards), אשר כללו את כוחות הקרקע, האוויר והיבשה, סייעו לסיירה לאון במלחמה והצליחו להדוף את כוחות המורדים משטחה.

ילדים חיילים

מעבר לפעולות הטרור אשר ביצעו המורדים באזרחי המדינה ובמדינה עצמה, עודד נשיא ליבריה ציארלס טיילור שימוש בילדים חיילים. אנשיו חטפו ילדים, סיממו אותם והפכו אותם לרוצחים. הם כפו עליהם לבצע כרצונם במלחמה. הילדים אשר התנגדו להם, נענשו בגדיעת כפות ידיהם ולעיתים ידיהם נגדעו עד המרפק. כדי למנוע מהילדים לברוח ולחזור לבתיהם, הם היו הורגים את משפחותיהם ובני הכפר שלהם. להרג של בני המשפחה הייתה מטרה נוספת - לענות את אותם ילדים ולגרום להם לחוסן נפשי, מה שיהפוך אותם לרוצחים בעצמם, וכך בעצם הם ישרתו את מטרתם של ארגון המורדים. הילדים הצעירים יותר שימשו בתפקידי שמירה ונשיאת נשקים, ואחרים עסקו באיסוף מודיעין, זריקת רימונים וסיורים.

סיום המלחמה

המלאכה הושלמה בתמיכת ממשלות ארצות הברית ובריטניה, כוח האו"ם לשמירת השלום (UNAMSIL) ותרומות מהבנק העולמי, קרן המטבע הבין-לאומית, ומגוון ארגונים לא ממשלתיים. משנת 2002 החלה נסיגת הכוחות מסיירה לאון, והסתיימה סופית בשנת 2005. במקביל, בשנת 2004, וועדת האמת והפיוס, אשר התקיימה כתנאי ל'הסכם לומה', כתבה דו"ח על ממשלת סיירה לאון ומועצת הביטחון של האו"ם. הדו"ח כלל את שמותיהם של העבריינים והמלצות הממשלה להמשך.

לאחר המלחמה

תהליך השיקום

עם סיום המלחמה בשנת 2002, החל פיזור של הצבא ופירוקו מנשק. כמו כן, החל תהליך שבו הממשלה המרכזית מאצילה סמכויות על הצ'יפים המרכזיים. כלומר, רישיונות הכרייה הונפקו רק באישור הצ'יפים. בשלב זה ניכרת מדיניות ממשלתית עצמאית, כאשר היהלומים נחשבו לרכוש המדינה וכלי לפיתוח המחצבים שבאדמתה.

תהליך קימברלי

באותה שנה יצא לפועל 'תהליך קימברלי', שמטרתו לפקח על ענף היהלומים, הואיל וענף זה היה מקור לסכסוך שנמשך כעשור לערך. במסגרת התהליך, הדו"ח אשר נכתב על ידי ועדת המומחים לעניין סיירה לאון, דן בהגבלות על המדינה, תפקידי היהלומים והנשק אשר שימש הברחות במהלך סכסוכים. 'תהליך קימברלי', בראשיתו היה תהליך ייעוצי, אך מאוחר יותר הוחלט על הנפקת 'תעודת קימברלי'. התעודה עליה חתומות רבות ממדינות העולם, מאשרת את מקורו של כל משלוח יהלומי גלם, וכי משלוח זה אינו מכיל יהלומי סכסוך. למעשה, העקרונות הבסיסיים של 'תהליך קימברלי' קובעים, כי לכל משלוח של יהלומי גלם, גם ביבוא וגם ביצוא, חייבת להתלוות 'תעודת קימברלי' מקורית ורשמית של המדינה המייצאת.

ענף היהלומים

תרומתו העיקרית של 'תהליך קימברלי' הייתה במודעות שעלתה בזכותו, ובכך שהוא הפחית את השימוש ב'יהלומי הדמים' לפחות מאחוז אחד מכלל ייצור היהלומים בעולם. עם סיום מלחמת האזרחים ולאחר ש'תהליך קימברלי' נכנס לתוקף, החל ייעול של הכספים מכריית היהלומים הרחק מקבוצות מורדים, פעילי טרור ופוליטיקאים מושחתים, ובמקביל ניכרת תרומה נוספת בהגדלת סקטור המיסים, השקעה ופיתוח המדינה.

המלחמה בתרבות

בשנים האחרונות, עלתה המודעות ל'יהלומי הדמים'. הסרט 'לגעת ביהלום' הוא ראייה טובה לכך.

מדובר בסרט דרמה אמריקאי בכיכובם של לאונרדו דיקפריו, ג'ניפר קונלי ודג'ימון הונסו.

הסרט עוסק ביהלומים הנכרים בסיירה לאון על מנת לממן ארגוני מורדים לצורכי אלימות, הרג ומלחמות אזרחים.

מקורות ביבליוגרפיים

  • אבן זוהר, חיים, כריית יהלומים בעולם: מדיניות אסטרטגיה במרכזי הגלם, רמת גן: תייסי, 2007
  • Hilson, Gavin; Clifford, Martin J. (2010-04-28). "A 'Kimberley protest': Diamond Mining, Export Sanctions, and Poverty in Akwatia, Ghana". African Affairs. Oxford University Press (OUP). 109 (436): 431–450. doi:10.1093/afraf/adq020. ISSN 0001-9909.
  • Orogun, Paul (2004-01-01). ""Blood Diamonds" and Africa's Armed Conflicts in the Post-Cold War Era". World Affairs. SAGE Publications. 166 (3): 151–161. doi:10.3200/wafs.166.3.151-161. ISSN 0043-8200.
  • Snyder, Richard; Bhavnani, Ravi (2005). "Diamonds, Blood, and Taxes". Journal of Conflict Resolution. SAGE Publications. 49 (4): 563–597. doi:10.1177/0022002705277796. ISSN 0022-0027.
  • Utas, Mats; Jörgel, Magnus (2008-08-18). "The West Side Boys: Military Navigation in the Sierra Leone Civil War". The Journal of Modern African Studies. Cambridge University Press (CUP). 46 (3): 487–511. doi:10.1017/s0022278x08003388. ISSN 0022-278X.
  • Vines, Alex; Cargill, Tom (2010). "The Impact of UN Sanctions and Their Panels of Experts: Sierra Leone and Liberia". International Journal. SAGE Publications. 65 (1): 45–57. doi:10.1177/002070201006500104. ISSN 0020-7020.
  • * Zack‐Williams, A. B. (2001). "Child Soldiers in the Civil War in Sierra Leone". Review of African Political Economy. Informa UK Limited. 28 (87): 73–82. doi:10.1080/03056240108704504. ISSN 0305-6244.

לקריאה נוספת

  • Haufler, Virginia (2009). "The Kimberley Process Certification Scheme: An Innovation in Global Governance and Conflict Prevention". Journal of Business Ethics. Springer Nature. 89 (S4): 403–416. doi:10.1007/s10551-010-0401-9. ISSN 0167-4544.
  • Taylor, Ian. 2011. "Blood on the stone: greed, corruption and war in the global diamond trade by Ian Smillie; from blood diamonds to the Kimberley Process: how NGOs cleaned up the global diamond industry by Franziska Bieri", International Affairs. 87(1): 231-233.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מלחמת האזרחים בסיירה לאון בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 3 אבן זוהר, 2007: 241–242
  2. ^ 1 2 Snyder & Bhavnani 2005: 581-583
  3. ^ אבן זוהר, 2007: 243
  4. ^ Utas & Jörgel 2008: 491-492
  5. ^ Vines & Cargill 2010: 50-52
  6. ^ Zack-Williams 2001: 79-80
  7. ^ אבן זוהר, 2007: 236–237
  8. ^ Vines & Cargill 2010: 50-52, 66-67
  9. ^ תהליך קימברלי, באתר משרד הכלכלה והתעשייה, ‏8 במרץ 2016
  10. ^ Gavin & Martin 2010: 435