| |||
מדינה | רוסיה | ||
---|---|---|---|
אובלסטי | מחוז סראטוב | ||
ראש העיר | מיכאיל איסאייב | ||
תאריך ייסוד | 1590 | ||
שטח | 394 קמ"ר | ||
גובה | 50 מטרים | ||
אוכלוסייה | | ||
‑ בעיר | 845,300 (2017) | ||
‑ במטרופולין | 1,200,000 | ||
‑ צפיפות | 2140 נפש לקמ"ר (2016) | ||
קואורדינטות | 51°32′1.36″N 46°1′53.91″E / 51.5337111°N 46.0316417°E | ||
אזור זמן | UTC +3 | ||
http://www.saratovmer.ru | |||
|
סָרָאטוֹב (ברוסית: Саратов, במקור: סרה-טאו, תרגום משפות טורקיות: ההר הצהוב) היא עיר ברוסיה על גדת נהר הוולגה ובירת מחוז סראטוב. העיר נמצאת בעמק בין שלושת ההרים סוקולובסקיה, ליסיה ואובק ומשתרעת על חופו של הוולגה לאורך 34 ק"מ. העיר משמשת כמרכז תחבורתי ומסחרי חשוב, כאשר דרכה עוברים כבישים לכל הערים הסמוכות, מסילת ברזל ובסביבתה גם נמל תעופה. אוכלוסייתה מנתה 843,000 תושבים נכון ל-2016 ובמגמת ירידה מ-909,000 תושבים ב-1992.
לפי השערות, במקום בו מצויה סראטוב המודרנית שכנה בעת העתיקה העיר הסקיתית גלונוס, שהייתה לה גם השפעה יוונית. עיר זו מוזכרת בספר מס' 6 של הרודוטוס. בימי הביניים שכנה ליד סראטוב העיר אוקק, שנהרסה על ידי טמרלן ב-1395. בתקופת הצאר פיודור הראשון נבנו לאורך הוולגה מספר מבצרים כדי להגן על גבולות רוסיה הצארית.
במאה ה-16 התפתחה רוסיה בקצב מסחרר מזרחה. ב-1586 נבנה מבצר סמרה, ב-1589 צאריצין, היא וולגוגרד המודרנית, וב-1590 סראטוב, המצויה ביניהם. המבצר נבנה מעץ במקום שנמצא גבוה יותר בזרימת הוולגה. באביב שלאחר ייסוד העיר פורקו כל המבנים, קרשים מוספרו והושטו בצורת רפסודות במורד הנהר, ומהר מאוד הוקמה העיר מחדש. ב-1613 התרחשה בעיר שרפה, שלאחריה שוב הועתקה העיר למקום חדש, בגדתו השמאלית של הוולגה, ליד שפך הנהר סראטובקה אליו. ב-1674 הועתקה העיר בפעם הרביעית, למיקומה הנוכחי.
ב-1763, לאחר הכרזת יקטרינה השנייה על נתינת קרקעות לגרמנים שיסכימו להגר לרוסיה, הגיעו כ-30,000 מהם לאזור סראטוב והקימו מעל ל-100 כפרים חקלאים. ב-1774, במסגרת מרד הקוזקים של אורל נגד יקטרינה השנייה, נכבשה העיר בידי ימליאן פוגצ'וב. במרוצת הזמן עברו חלק מהמתיישבים הגרמנים לעיר סראטוב עצמה. ב-1780 נהפכה למרכז מינהלתי של נמסטניצ'סטבו, של סראטוב ואחר כך של מחוז סראטוב. ב-1870 נבנתה מסילת ברזל למוסקבה, והחלה תנופת פיתוח חדשה.
לאחר הקמת ברית המועצות, עם ייסוד תעשיות צבאיות בין השאר גם בסראטוב, נסגרה העיר בפני אזרחים זרים. מעמד העיר הסגורה הוסר רק ב-1992. ב-1924 הוקמה הרפובליקה האוטונומית של הגרמנים לגדות הוולגה ליד סראטוב. ב-1942, תקופת מלחמת העולם השנייה, גורשה האוכלוסייה הגרמנית של העיר לקזחסטן, האוטונומיה בוטלה ושטחיה סופחו למחוז סראטוב. לאחר מות סטלין שבו חלק מהגרמנים לסראטוב. לאחר פירוק ברית המועצות וחקיקת חוק השבות הגרמני היגרו רבים לגרמניה, אף על פי שקשרם עם התרבות הגרמנית היה רופף ורובם לא היו בקיאים כלל בשפה הגרמנית.
בשנת 2013 הוכתרה העיר כאחת מעשרת הערים הטובות ביותר ברוסיה לעסקים.
העיר סראטוב מחולקת לשישה רבעים שונים:
מבנה גופי הרשות המבצעת של העיר סראטוב, האחראים לניהולה ולאחזקת משאבי העיר, כולל את:
ראש עיריית סראטוב נבחר בהצבעת חברי הדומה העירונית. מאז ה-10 בנובמבר 2017 את התפקיד ממלא מיכאיל איסאייב.
נמל התעופה הבינלאומי סראטוב-מרכז משרת את העיר וסביבותיה ובנמל התעופה גם שוכנת חברת התעופה המקומית סראטוב איירליינס. בשנת 2017 החלה בניית נמל תעופה חדש, צפונית לעיר, שמיועד להחליף את "סראטוב-מרכז" ונחנך באוגוסט 2019.
בעיר מספר סוגי תחבורה ציבורית, לרבות מערכות טרוליבוס, רכבת קלה, קווי אוטובוס ומוניות וישנן תוכניות למיזוג מערכות התחבורה העירוניות עם אלה של מחוז סראטוב.
החשמלית של סראטוב נחנכה בשנת 1908. משנת 1952 פועלת מערכת הטרוליבוסים, ששניהם מופעלים על ידי חברת "סראטוב גוראלקטרוטרנס" (Саратовгорэлектротранс ברוסית, או Saratov Gorelectrotrans). בעיר ישנן מספר תחנות רכבת וישנן תוכניות לפיתוח רכבת תחתית, אך טרם יושמה.
בעיר פועלים מועדוני ספורט שונים בענפים שונים.
סראטוב הייתה מחוץ לתחום המושב המותר לישיבת יהודים, ורק בוגרי הצבא - הקנטוניסטים הורשו לגור בה. על אף היותה ישוב יהודי קטן, הסעירה את רוסיה כולה בין השנים 1853–1860 עלילת דם שהחלה בעיר. בשנת 1912, עם ביטול גזירת תחום מושב החלו יהודים רבים להתיישב בעיר ובפרבריה, ובשנת 1920 מנתה סראטוב קרוב ל-4,000 יהודים. במשך שנים רבות כיהן כרב העיר הרב יעקב משה ספיר. בתקופת מלחמת רוסיה–יפן פעל הרב ספיר לספק מזון כשר לחיילים היהודים ששירתו בצבא הרוסי באזור סאראטוב. בעקבות זאת התבטא עליו מחותנו "החפץ-חיים" רבי ישראל מאיר הכהן: "מחלקך יהא חלקי". באמצע שנות ה-20 עלה הרב ספיר לארץ ישראל התיישב בפתח תקווה וכיהן כחבר הרבנות הראשית לפתח תקווה והמחוז עד לפטירתו בשנת תרצ"ד.
בעיר נפתחו שני בתי כנסת, מקווה טהרה ו'חדר' לילדים. חיי הקהילה נוהלו על ידי מספר רבנים. גם בזמן השלטון הסובייטי המשיכו חיי הקהילה היהודית להתקיים בסתר על ידי הרב רפאל ברוק, חסיד חב"ד. לאחר נפילת מסך הברזל עזבו מרבית היהודים את העיר. על פי נתוני משרד הקליטה, בין השנים 1997 ל-2007 עלו לישראל קרוב ל-3,000 איש במסגרת הסוכנות היהודית. יהודים רבים אחרים היגרו מסראטוב לגרמניה ולארצות הברית. בתחילת המאה ה-21 מוערך מספר היהודים בעיר בין 2,000 ל-4,000 נפש.
בשנת 1998 הגיע לסראטוב הרב יעקב מאיר קוביטשעק, לשמש כשליח חב"ד. בעיר פועלים שני בתי כנסת, בית הספר "אור אבנר", גן ילדים, מקווה טהרה, כולל ערב על ידי רשת כולל תורה, ומגוון פעילויות לכל הגילאים. בית הכנסת העתיק בסרטוב שוחזר ומשמש כבית חב"ד החל מערב ראש השנה תשפ"ב.
בסראטוב נולדו רחל המשוררת, וכן רומן אברמוביץ'. ב-2022 הוצב בעיר פסל לכבוד רחל, אך הוא הוסר כעבור כחצי שנה.
| |||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
דירוג | שם | מחוז | אוכלוסייה | דירוג | שם | מחוז | אוכלוסייה | ||
מוסקבה סנקט פטרבורג | |||||||||
1 | מוסקבה | מוסקבה | 12,655,050 | 11 | אופה | בשקורטוסטן | 1,125,933 | נובוסיבירסק יקטרינבורג | |
2 | סנקט פטרבורג | סנקט פטרבורג | 5,384,342 | 12 | קרסנויארסק | קרסנויארסק | 1,092,851 | ||
3 | נובוסיבירסק | נובוסיבירסק | 1,620,162 | 13 | וורונז' | וורונז' | 1,050,602 | ||
4 | יקטרינבורג | סברדלובסק | 1,495,066 | 14 | פרם | פרם | 1,049,199 | ||
5 | קאזאן | טטרסטן | 1,244,254 | 15 | וולגוגרד | וולגוגרד | 1,004,763 | ||
6 | ניז'ני נובגורוד | ניז'ני נובגורוד | 1,257,341 | 16 | קרסנודאר | קרסנודאר | 948,827 | ||
7 | צ'ליאבינסק | צ'ליאבינסק | 1,187,960 | 17 | סראטוב | סראטוב | 830,155 | ||
8 | סמרה | סמרה | 1,139,897 | 18 | טיומן | טיומן | 816,800 | ||
9 | אומסק | אומסק | 1,144,759 | 19 | טוליאטי | סמרה | 693,072 | ||
10 | רוסטוב על הדון | רוסטוב | 1,137,704 | 20 | איז'בסק | אודמורטיה | 648,468 |