כרזת הסרט בישראל | |
מבוסס על | קן הקוקייה |
---|---|
בימוי | מילוש פורמן |
הופק בידי | סול זאנץ, מייקל דאגלס |
תסריט |
סיפור מקורי: קן קייזי תסריט: לורנס האובן בו גולדמן |
עריכה |
ריצ'רד צ'ו שלדון קאהן לינזי קלינגמן |
שחקנים ראשיים |
ג'ק ניקולסון לואיז פלטשר ויליאם רדפילד בראד דוריף ויל סמפסון דני דה ויטו כריסטופר לויד |
מוזיקה | ג'ק ניטשה |
צילום | הסקל וקסלר |
מדינה | ארצות הברית |
חברת הפקה | Fantasy Films Productions |
חברה מפיצה |
יונייטד ארטיסטס Warner Home Video |
שיטת הפצה | וידאו על פי דרישה |
הקרנת בכורה | 19 בנובמבר 1975 |
משך הקרנה | 133 דק' |
שפת הסרט | אנגלית |
סוגה | סרט דרמה, סרט מבוסס יצירה ספרותית, סרט כלא, דרמה רפואית, סרט קומדיה |
תקציב | 4,400,000 דולר |
הכנסות | 163,300,000 דולר |
הכנסות באתר מוג'ו | oneflewoverthecuckoosnest |
פרסים |
5 פרסי אוסקר 6 פרסי גלובוס הזהב 6 פרסי באפט"א |
דף הסרט ב־IMDb | |
קן הקוקייה (באנגלית: One Flew Over the Cuckoo's Nest) הוא סרט דרמה אמריקאי משנת 1975 בבימויו של מילוש פורמן ובכיכובם של ג'ק ניקולסון ולואיז פלטשר. הסרט מבוסס על ספר באותו שם שנכתב ב-1962 בידי קן קיזי, פעיל אנטי ממסדי בארצות הברית, וצולם בבית-חולים במדינת אורגון, במקום שעליו נכתבה עלילת הספר.
העלילה מתרחשת בבית חולים פסיכיאטרי ונסובה סביב אדם שאושפז לאבחון והסתכלות ופוקח את עיני המאושפזים האחרים לעוולות שמתבצעות בהם בשם הפסיכיאטריה. הסרט תוקף את הפרקטיקות הפסיכיאטריות, ומציג אותן ככלי ציני לדיכוי ואף לענישה. הסרט עורר תשומת לב רבה וגרם לשינוי מהותי ביחס הציבור כלפי נושאים הקשורים בפסיכיאטריה, כמו אשפוז כפוי, לובוטומיה וטיפול בנזע חשמלי.
הסרט הפך לסרט פולחן ונבחר בשנת 1998 לאחד ממאה הסרטים הטובים ביותר בתולדות הקולנוע האמריקאי.
רנדל פ. מק'מרפי (ג'ק ניקולסון), אסיר המרצה עונש קצר ב"חוות עונשין" על עבירת אונס קטינה, מתקשה לקבל מרות ומסתבך שוב ושוב בעבירות משמעת, מועבר לצורך הערכה ואבחון למוסד טיפולי לחולי נפש אף שאין בהתנהגותו סממנים של מחלת נפש. מק'מרפי מקווה שבכך יימלט מהעבודה הקשה בחווה ויסיים את ריצוי עונשו בנינוחות בין כותלי המוסד.
האחות האחראית היא מילדרד רטשד (לואיז פלטשר), אשת ברזל קשוחה ובלתי מתפשרת המשליטה את מרותה במחלקה באמצעים של טרור פסיכולוגי סמוי. מק'מרפי מתגלה כטיפוס מרדן שאינו מוכן לחיות על פי חוקי המוסד הקשוחים, ונכנס תכופות לעימותים עם רטשד. הוא אינו נוטל את התרופות כמו כל שאר החולים, מארגן הימורים על סיגריות בחדר הרחצה, ואף גונב את האוטובוס של הסעת החולים הקלים, ובורח עם כל חולי המחלקה למסע דיג. מק'מרפי מתיידד עם אינדיאני גבה קומה המאושפז במחלקה, "צ'יף", המתחזה לחרש-אילם, (בספר הוא דמות המספר) ומנסה לשכנע אותו לשחק כדורסל.
בהמשך דורש מק'מרפי מהאחות רטשד לשנות את לוח הזמנים כך שהמאושפזים יוכלו לצפות בוורלד סיריס בבייסבול, אך היא מסרבת לשנות את הנהלים, וכתגובה משדר מק'מרפי את המשחק כביכול לחבריו, כאילו הוא צופה בטלוויזיה במשחק האמיתי, ומלהיבם כאילו צפו במשחק. באחד הכינוסים של המחלקה לדיון קבוצתי, המנוהלים בידי רטשד, אחד המאושפזים, צ'סוויק, מקבל התמוטטות עצבים בגלל הגבלת הסיגריות מצידה. מק'מרפי שובר את חלון חדר האחות ולוקח חבילה של קופסאות סיגריות עבורו כדי להרגיעו. צ'סוויק נלקח לאגף אחר, ומק'מרפי מכה את אחד הסניטרים בגלל היחס כלפי צ'סוויק. הסניטר משתלט עליו, אך אז הצ'יף בא לעזרת מק'מרפי. השלושה מועברים לאגף אחר, ומקבלים בו טיפול באמצעות נזע חשמלי כעונש. בחדר ההמתנה מגלה מק'מרפי כי הצ'יף שומע ואינו אילם, אלא מעמיד פנים, ושניהם מתכננים בריחה לקנדה.
מק'מרפי חוזר למחלקה ומזמין את חברתו קנדי (כנראה פרוצה) כדי שתעזור לו לברוח. הם משחדים את השומר, משכרים אותו ועורכים יחד מסיבה במחלקה, כשכל שאר החולים משתתפים בה. הם לוקחים את המפתחות מהשומר ופותחים את החלון, אך ברגע האחרון, מק'מרפי מסייע לבילי לשכב בפעם הראשונה עם קנדי באחד התאים. מק'מרפי נרדם, לא מצליח לברוח כמתוכנן, בבוקר מגיעה האחות רטשד ומוצאת את בילי במיטה עם קנדי. רטשד מאיימת על בילי כי תספר על המקרה לאמו, ובילי בתגובה נכנס להתקף חרדה ומתאבד. האחות רטשד מנסה לחזור לשגרה, אך מק'מרפי מתנפל עליה בזעם ומנסה לחנוק אותה. ברגע האחרון מצילים אותה עובדי המחלקה ומשתלטים על מק'מרפי, והוא מועבר לאגף אחר.
הצ'יף ממתין למק'מרפי במחלקה, לבריחה כמתוכנן אך כשהוא חוזר, מגלה הצ'יף שהאיש שחזר אינו האדם שהכיר, כיוון שעבר בינתיים לובוטומיה והפך ל-"צמח" חסר תגובה. הצ'יף לא מוכן להשאיר אותו במחלקה במצב כזה, חונק אותו למוות בכרית, עוקר את מערכת המים הקרים מהרצפה, מנפץ עמה את החלון ונמלט לבדו מבית החולים, לקול תרועת המאושפזים הנלהבים.
"קן הקוקייה", זכה ב-5 פרסי אוסקר, עבור הסרט, השחקן, השחקנית, הבמאי והתסריט המעובד הטובים ביותר; בכך, הפך הסרט לשני בתולדות פרס אוסקר שזוכה בכל חמשת הפרסים הגדולים. קדם לו רק "זה קרה לילה אחד" (1934), ולאחריו הגיע להישג דומה רק "שתיקת הכבשים" (1991).
כמו כן, הסרט זכה בשישה פרסי גלובוס הזהב והוא הסרט הראשון בתולדות גלובוס הזהב, שזוכה בכל 5 הקטגוריות הנחשבות ביותר - (הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר, השחקן הטוב ביותר, השחקנית הטובה ביותר, התסריט הטוב ביותר).
בנוסף, הסרט זכה בשישה פרסי באפט"א.