הפוסטר המקורי של המחזה | |
מילות השירים | James Rado, Gerome Ragni |
---|---|
ליברטיסט |
ג'יימס רדו ג'רום ראגני |
מוזיקה | גאלט מקדרמוט |
מקום ההתרחשות | ארצות הברית |
תקופת ההתרחשות | תקופת מלחמת וייטנאם |
מדינה | ארצות הברית |
סוגה | מחזמר |
הצגת בכורה |
1967 (אוף ברודוויי, ניו יורק) 1968 (ברודוויי, ניו יורק) 1968 (וסט אנד, לונדון) |
שפה | אנגלית |
פרסים |
זוכה פרס טוני זוכה פרס גראמי |
www | |
שיער הוא מחזמר אמריקאי שנכתב על ידי ג'יימס רדו וג'רום ראגני (טקסט ומילות שירים) וגאלט מקדרמוט (מוזיקה). "שיער" החל את דרכו באוף ברודוויי ב-17 באוקטובר 1967, המשיך לברודוויי ב-1968, וב-1979 עובד לסרט המצליח "שיער" בבימויו של מילוש פורמן. החל משנת 2008 הועלתה בניו יורק גרסה חדשה של המחזמר, המוצג בברודוויי.
המחזמר ביטא את תקופת ילדי הפרחים של שנות השישים, על שאיפתם לשלום, שוויון, אהבה, חופש ואחווה בין בני האדם.
המחזמר תורגם לשפות שונות והוצג במדינות רבות בעולם.
המחזמר המקורי עוסק בתיאור אורח חייה של חבורת היפים בניו יורק, הפעילים נגד מדיניות הגיוס של הממשל האמריקאי למלחמת וייטנאם. השירים מוקדשים לנושאים כגון סמים, מין, מרד הנעורים, היחסים בין חברי הקבוצה וביקורת חברתית בכלל ועל מלחמת וייטנאם בפרט. המחזמר עצמו דל בעלילה. ברגר, אחד מחברי החבורה, מסולק מבית הספר, ואילו קלוד, חבר אחר בחבורה, מתקשה להחליט האם להתגייס לצבא כפי שדורשים הוריו או לשרוף את צו הגיוס שקיבל, כפי שעשו חבריו. המחזמר עוסק גם באהבות הנכזבות בין חברי החבורה. ג'יני, אחת הדמויות, מאוהבת בקלוד, אולם הוא מאוהב בשילה, שמאוהבת בברגר. שילה מביאה לברגר חולצה שקנתה עבורו ולאכזבתה הוא קורע אותה בחוסר עניין. ווף, חבר אחר בקבוצה, הוא הומוסקסואל מודחק המאוהב בזמר מיק ג'אגר.
לאורך כל המחזה מבוצעים שירים וריקודים ברוח התקופה כגון:
הצגת בכורה של המחזמר נערכה ב-17 באוקטובר 1967, ב"תיאטרון הציבורי" של המפיק היהודי ג'וזף פאפ (אנ'), שנהג להציג מחזות מקוריים וחדשניים. המפיק מייקל באטלר, שראה את המחזמר התלהב ממנו ויחד עם פאפ העלה הפקה חדשה במועדון הלילה "צ'יטה" מדצמבר 1967 עד ינואר 1968, שזכתה להצלחה.
מייקל באטלר ביקש להעלות הפקה גדולה יותר באחד מתיאטראות ברודוויי, אך בתחילה התקשה למצוא תיאטרון שיסכים להציג אותו. לאחר שלושה חודשים, בהם גם נערכו שינויים בעלילה, נוספו קטעי עירום ו-13 שירים חדשים, כולל "תנו לשמש יד", כדי להפוך את סיום המחזה לחיובי יותר. הוא עלה בברודוויי באפריל 1968. הוא זכה להצלחה מסחרית גדולה והכרטיסים נמכרו חודשים מראש. הוא עלה 1,750 פעמים, עד יולי 1972.
בעקבות הצלחת המחזמר בברודוויי, החלו לעלות הפקות מקומיות שלו ברחבי העולם. תחילה בתיאטראות וסט אנד בלונדון. הצגת הבכורה נערכה ב"תיאטרון שאפטסברי" ב-27 בספטמבר 1968, בהובלת אותו צוות יצירתי כמו ההפקה בברודוויי. ליל הפתיחה התעכב עד לביטול הצנזורה על תיאטרון באנגליה, כך שההצגה תוכל לכלול עירום. ההפקה בוסט אנד הצליחה אף יותר מההפקה בברודוויי, ועלתה 1,997 פעמים, עד שנאלצה להיפסק בעקבות קריסת גג התיאטרון, שהתמוטט ביולי 1973. אחרי לונדון, הוצג המחזמר גם בפריז, סטוקהולם, מינכן וערים נוספות.
בפברואר 1970 נסע יעקב אגמון ללונדון בכדי לנהל משא ומתן עם המפיקים המקומיים שלו, ז'אן לריס ומייקל הרסט, על העלאה משותפת שלו בישראל, יחד עם תיאטרון בימות שהיה בבעלותו. לבסוף חתמו המפיקים על הסכם עם קבוצת משקיעים, בהם אורגד ורדימון, על הפקה שלו בישראל. צוות ההפקה הגיע מלונדון, כולל הבמאי, הכוריאוגרף, צוות טכני ומספר רקדנים ושחקנים. לצורך הצגת המחזה בישראל היה צריך לקבל מראש את אישור הצנזורה על סרטים ומחזות, מאחר שהוא כלל קטעי עירום.
הצגת הבכורה התקיימה ב-1 ביוני 1970 בתיאטרון אואזיס ברמת גן. התרגום היה של אהוד מנור, הבימוי: פיטר גרלנד. השתתפו בתפקידים הראשיים: צביקה פיק בתפקיד קלוד (שהזניק את הקריירה שלו), גבי שושן בתפקיד ברגר, מרגלית אנקורי, ואביבה פז בתפקיד שילה פרנקלין, מרגלית צנעני, צדי צרפתי ומייק סלע (לימים, מייק בראנט) שיחקו גם הם בתפקידים שוליים. המחזמר זכה להצלחה גדולה ועלה 100 פעמים עד ספטמבר. אחר כך התחלף חלק מצוות השחקנים, והמחזמר עלה במקומות שונים ברחבי המדינה, בין היתר בקולנוע אדיסון בירושלים. עסקנים חרדים ניסו למנוע את הצגתו, ובעת שעלה הפגינו קבוצה של נטורי קרתא נגד המופע. המחזה ירד ב-1 בפברואר 1971, לאחר שהוצג 294 פעמים (לעיתים פעמיים ביום) וצפו בו 250 אלף איש.
בקיץ 1991 המחזמר הועלו בשנית את המחזמר המפיקים יהודה טלית, חיים סלוצקי ורפי שאולי, באולם "הסינרמה" בתל אביב, בבימויו של צדי צרפתי, בתפקידים הראשיים שיחקו: חגית גולדברג, אייל בוחבוט ואילן ליבוביץ.
בינואר 2002 המחזמר הועלה בתיאטרון הספרייה. ביום: גדי ענבר. משתתפים: איתי טיראן בתפקיד ברגר, דניאל אפרת, קלייר בן דוד, רויטל זלצמן, גיל נתנזון ויונית טובי.
במאי 2002, העלה בית הספר הריאלי בחיפה גרסה של המחזמר, אך מספר הורים תבעו שלא תוצג מכיוון שהיא מעודדת סרבנות, ואף פנו לבית המשפט.
בינואר 2015 המחזמר הועלה בפעם השלישית בתיאטרון הקאמרי בבימויו של משה קפטן. על עיצוב התפאורה אחראי ערן עצמון. על הכוריאוגרפיה חתום אביחי חכם, ובתפקידים הראשיים: עוז זהבי (ברגר), דן שפירא (קלוד), מירב פלדמן (ג'יני), חן אמסלם (שילה), מיי פיינגולד/דניאל יפה (דיון) ועידו רוזנברג (ווף). ההפקה קיבלה ביקורת מעורבות, אך הצליחה מבחינה מסחרית והייתה ההצגה הנצפית ביותר בישראל בשנת 2015.
ב-2023 היה צפוי לעלות המחזמר בתיאטרון הבימה בבימויו של עידו רוזנברג ששיחק במחזמר בגרסת הקאמרי בשנת 2015.
בשנת 1979 יצא לאקרנים סרט הקולנוע "שיער" – עיבוד קולנועי מוזיקלי לגרסת המחזמר, בבימויו של מילוש פורמן ובכיכובם של ג'ון סבאג' כקלוד הופר בוקובסקי, טריט ויליאמס כג'ורג' ברגר ובוורלי ד'אנג'לו כשילה פרנקלין.
סרט הקולנוע משתמש באותם השירים והמוטיבים לבניית סיפור שונה. אחד השינויים המרכזיים - בסרט ברגר הוא זה שנשלח לווייטנאם ונהרג שם, ולא קלוד. עובדה זו עוררה חילוקי דעות רבים בין המבקרים, דבר שהעלה את השאלה האם הסרט מהווה שיפור של המחזמר, או גורע ממנו.
פרס טוני לחידוש הטוב ביותר למחזמר | ||
---|---|---|
1994–1999 | קרוסלה (1994) • ספינת השעשועים (1995) • המלך ואני (1996) • שיקגו (1997) • קברט (1998) • אנני אוקלי אשת לפידות (1999) | |
2000–2009 | נשקי אותי, קייט (2000) • רחוב 42 (2001) • אל תוך היער (2002) • Nine (2003) • מתנקשים (2004) • כלוב העליזים (2005) • משחק הפיג'מה (2006) • קומפני (2007) • דרום פסיפיק (2008) • שיער (2009) | |
2010–2019 | כלוב העליזים (2010) • הכל הולך (2011) • פורגי ובס (2012) • פיפין (2013) • הדוויג והשארית העצבנית (2014) • המלך ואני (2015) • הצבע ארגמן (2016) • הלו, דולי! (2017) • פעם אחת באי הזה (2018) • אוקלהומה! (2019) | |
2022–הווה | קומפני (2022) • המצעד (2023) |
הקודם: 1968: פרד אב וג'ון קנדר - קברט |
פרס גראמי לאלבום המחזמר הטוב ביותר 1969: גאלט מקדרמוט, ג'רום ראגני וג'יימס ראדו - שיער |
הבא: 1970: ברט בכרך והאל דייוויד - הבטחות הבטחות |