המיניות של אדולף היטלר

אדולף היטלר ואווה בראון בברגהוף.

המיניות של אדולף היטלר היא נושא השנוי במחלוקת ומושא לוויכוחים היסטוריים ופסיכולוגיים זה זמן רב, וגם לפי מצב הידע כיום הוא נשאר ללא הכרעה סופית. בנושא זה נפוצו ספקולציות ותיאוריות קונספירציה רבות.

שמו של היטלר נקשר במספר מאהבות פוטנציאליות, בהן: אחייניתו למחצה (אנג'לה) גֶֶלי ראובל, שהתאבדה ב-1931, יוניטי מיטפורד, שמתה ב-1948 מדלקת קרום-המוח שנגרמה בשל הקליע שלא הוצא מראשה כשניסתה לשים קץ לחייה כתשע שנים קודם לכן, ואווה בראון (לימים היטלר), איתה ניהל היטלר מערכת יחסים שנמשכה קרוב ל-14 שנים, עד לנישואיהם ב-29 באפריל 1945 מעט לאחר חצות ופחות מארבעים שעות לפני ששמו קץ לחייהם. לימים ציינה הביוגרפית של אווה בראון, הייקה גרטמייקר, כי היטלר ובראון ניהלו חיי מין תקינים; מכרים של אווה בראון סיפרו כי ראו אותה מצחקקת למראה התמונה של נוויל צ'מברלין ראש ממשלת בריטניה יושב על הספה בביתו של היטלר במינכן כשבא לביקור בגרמניה ב-1938, ואמרה: "לו רק ידע מה עבר על הספה הזו..."

מחקר מדעי

ידע כללי

עד כה לא נערך מחקר ותיעוד מלא על חיי המין של היטלר (אף על פי שההעדפות המיניות של רבים מחוג מכריו, כגון היינריך הימלר וארנסט רהם, מתועדות למדי) אך ישנן אינדיקציות לכך שהיטלר ניהל מערכות יחסים עם מספר נשים בחייו, כמו ההשערה כי היטלר היה במערכת יחסים עם אחייניתו-למחצה גלי ראובל, שאף עברה לגור עמו באוקטובר 1929, אך ב-18 בספטמבר 1931 התאבדה בירייה בראשה מאקדחו לאחר ויכוח סוער שהיה לה עמו. העיתונאי וההיסטוריון יואכים פסט טען כי ראובל הייתה אהבתו הגדולה והיחידה של היטלר. כמו כן ישנן עדויות לאנטיפתיה שרחש כלפי הומוסקסואליות; ובמקביל אין ראיות למפגשים הומוסקסואליים שקיים לכאורה. ככלל, חיי המין של היטלר היו נושא לספקולציות ושמועות רבות ובמהלך מלחמת העולם השנייה אף הופצו הכפשות כזב כנגד התנהגותו המינית של היטלר.

הרבה מן הידוע על חייו הפרטיים של אדולף היטלר מגיע ממקורביו, לדוגמה, ארנסט האנפשטנגל שהיה חבר במעגל הפנימי של היטלר כתב: ”"הרגשתי שהיטלר הוא מקרה של אדם שאינו לא דג, בשר או עוף, לא הומוסקסואל לחלוטין ולא הטרוסקסואל לחלוטין, גיבשתי את הדעה המוצקה שהוא אימפוטנט, הטיפוס המודחק, המאונן...” עם זאת, נראה שהאנפשטנגל נתן אמון מספיק בהטרוסקסואליות של היטלר מכיוון שניסה ליצור מערכת יחסים בינו לבין אהובתו לשעבר, בת השגריר האמריקני מרת'ה דוד. כמו כן בזמן מסוים חשב האנפשטנגל כי היטלר מחזר אחר אשתו, הלנה, אך היא אמרה לו: "האמן לי, הוא חסר מין לחלוטין, הוא לא גבר". האנפשטנגל גם טען כי הבמאית לני ריפנשטאהל שהייתה ידידה של היטלר כ-12 שנים ניסתה להתחיל עמו מערכת יחסים בתחילת היכרותם, אך היטלר דחה אותה. הקשר ביניהם דעך לאחר מות אחיה בחזית הרוסית, והוא נפסק כשהם התראו בפעם האחרונה בחתונתה שהתקיימה ב-21 במרץ 1944. לימים הכחישה ריפנשטאהל כי הקשר ביניהם נשא אופי רומנטי או מיני.

וכך כתב גם אלברט שפר על היטלר ואווה בראון כי "בסופו של דבר, בשעת לילה מאוחרת, היו פורשים לחדר-השינה שבקומה השנייה"

אדולף היטלר יצר סביבו דימוי של איש ללא חיי בית ומשפחה, המקדיש את כולו למען שליחותו הפוליטית וגרמניה הנאצית. גם מערכת היחסים בינו לבין אווה בראון שנמשכה קרוב ל-14 שנים הוסתרה מהציבור ולא הייתה ידועה מחוץ למעגל הפנימי של חבריו. הסיבה לכך כמו שכתב זאת אלברט שפר בספרו: "הרבה נשים מעריצות אותי מפני שאינני נשוי. לתופעה זו הייתה חשיבות מיוחדת בתקופת המאבק. זה כמו אצל שחקן קולנוע: ברגע שהוא מתחתן, הוא מאבד חלק ניכר מקסמו בעיני הנשים, הרואות בו את אלילן".

חקירת ה- OSS בשנת 1943

בזמן המלחמה התקבלו בבעלות-הברית שני דיווחים בניסיון לנתח את היטלר מבחינה פסיכולוגית, בשנת 1943 ביקש הגנרל ויליאם דונובן ראש המשרד לשירותים אסטרטגיים של ארצות-הברית (OSS) מוולטר ס. לנגר לערוך ניתוח פסיכואנליטי לאדולף היטלר בכדי לראותו כ'אדם' ולהבין את המניעים שבבסיס מעשיו. שאלה עיקרית שעליה רצה הגנרל תשובה הייתה: נניח והיטלר סוטה-מין מהי הסטייה? בדו"ח שהתקבל טען לנגר כי היטלר הוא מזוכיסט, סובל מאימפוטנציה, וקופרופיל, עם זאת הוא מדחיק נטיות הומוסקסואליות בדו"ח נפרד שכתב הפסיכולוג הנרי מארי באותה השנה טען מארי כי אבחן אצל היטלר התנהגות סכיזופרנית, ובנוגע למיניותו התקבלו תוצאות דומות, ממצאים דומים מסר בחקירתו לאחר המלחמה אוטו שטראסר שהיה ממתנגדי היטלר במפלגה הנאצית, שטען כי היטלר הכריח את אחייניתו-למחצה גלי ראובל להשתתף עמו במפגש הכולל קופרופיליה. מנגד ההיסטוריון הבריטי איאן קרשו טען כי הצהרת שטראסר היא רק "תעמולה אנטי-היטלר".

מחקרים לאחר 1945

במחקר שנערך לאחר מותו של היטלר הועלו טענות מגוונות לגבי נטייתו המינית של היטלר, כמו הומוסקסואליות, ביסקסואליות, ואף א-סקסואליות. אך לטענות אלו חסרות ראיות נחרצות, ורוב ההיסטוריונים נוטים להאמין כי היטלר היה הטרוסקסואל בנטייתו; כמו כן בשנת 2015 התפרסם כי בבדיקה גופנית שנערכה להיטלר בכלא לנדסברג יומיים לאחר הפוטש במרתף הבירה בשנת 1923, נרשם כי היטלר סובל ממונרוכיזם; וכן הטענה כי להיטלר יש בן מחוץ לנישואים בשם ז'אן מארי לורט, אך היסטוריונים כמו איאן קרשו טענו שבלתי סביר שהלה הוא בנו של היטלר. כמו כן מתאר קרשו את היטלר כמי שדחה מגע אישי ופעילות מינית, כולל הומוסקסואליות וזנות במיוחד בעת שהיה צעיר בווינה, מפני שפחד להידבק בעגבת, וכן שכשהיה חייל במלחמת העולם הראשונה נמנע היטלר מלהשתתף בדיונים מיניים עם חבריו, וכשאחד מהם התגרה בו על 'פרישותו' אמר לו היטלר כי "אמות מבושה בעת חיפוש אחר מין עם בחורה צרפתייה" ושאל אותו "לא נשאר לך כבוד גרמני?" וכן כשנשאל פעם על ידי חבר האם התאהב פעם באישה, אמר לו " מעולם לא היה לי זמן לכך, ולעולם לא אגיע לזה". קרשו אף משער כי היטלר העדיף נשים צעירות מכיוון שקל יותר לשלוט ולעצב אותן, לדוגמה אווה בראון הייתה צעירה ממנו ב-23 שנים, גלי ראובל ב-19 שנים, ומריה רייטר ב-21 שנים.

יחסיו עם נשים

שם חיים גיל בשעת המוות סיבת המוות קשר ראשון עם היטלר יחסים
שארלוט לובז'ואה Charlotte Lobjoie 1898-1951 54 נפגשו ב-1917 (לא הוכח) טוענים כי מיחסים אלו נטען לכאורה כי נולד להיטלר הבן ז'אן מארי לורט אך הדבר אינו הוכח מעולם.
ארנה האנפשטנגל Erna Hanfstaengl 1885–1981 96 מוות טבעי נפגשו בשנות ה-20 מערכת יחסים לכאורה.
גלי ראובל Geli Raubal 4 בינואר 1908-

18 בספטמבר 1931

23 התאבדות 1925, חיה עם היטלר אחיינית למחצה, מערכת יחסים לכאורה.
מריה רייטר Maria Reiter 23 בדצמבר 1911-

1992

81 מוות טבעי, ניסיון התאבדות ב-1927 1927 מערכת יחסים לכאורה.
אווה בראון Eva Braun 6 בפברואר 1912-

30 באפריל 1945

33 התאבדות עם היטלר ב-30 באפריל 1945 1929 נישאו ב-29 באפריל 1945, פחות מ-40 שעות לפני התאבדותם.
רינתה מולר Renate Müller 26 באפריל 1906-

7 באוקטובר 1937

31 נפילה מהחלון, חשד לרצח. נפגשו בשנות ה-30 לכאורה התקיים מגע מיני חד-פעמי
יוניטי מיטפורד Unity Mitford 8 באוגוסט 1914-

28 במאי 1948

33 סיבוכים של ניסיון ההתאבדות כ-8 שנים קודם לכן. נפגשו ב-1934 היכרות, קשר אפשרי.

הערות שוליים

  1. ^ Kate Connolly, Nazi loyalist and Adolf Hitler's devoted aide: the true story of Eva Braun". The Observer. Guardian News and Media. Retrieved 18 December 2012., The Guardian News, ‏14.2.2010
  2. ^ Andrew Nagorski, Hitlerland, 2008, עמ' 81
  3. ^ איאן קרשו, Hitler: A Biography, 2008, עמ' 22-23, 219, ISBN 978-0-393-06757-6
  4. ^ Anton Joachimsthaler, The Last Days of Hitler, 1999, עמ' 264,ISBN 978-1-86019-902-8.
  5. ^ Ian Kershaw, Hitler: A Biography, 2008, עמ' 23-24, 219, ISBN 978-0-393-06757-6
  6. ^ ארנסט האנפשטנגל, היטלר, השנים האבודות., 1957, עמ' 123
  7. ^ איאן קרשו, תרגום: הוצאת עם עובד, Hitler: A Biography, כרך ראשון, 2008, עמ' 171
  8. ^ ראיון עם סנדרה מיישברגר. לני ריפנשטאהל, ההתעלמות שלי (2002), באתר WayBack Machine, ‏19.02,2021
  9. ^ Tom Mathews, Leni: The life and work of Leni Riefenstahl, by Steven Bach (לא זמין ברשת), באתר WayBack Machine, ‏29.04.2007 (מחדש:23.07.2012)
  10. ^ אלברט שפר, תרגום: עדנה קורנפלד, בתוככי הרייך השלישי, זכרונות., 1969, עמ' 55
  11. ^ 1 2 יש לציין כי אמינותו של הספר שנויה במחלוקת.
  12. ^ שם, עמ' 105.
  13. ^ ולטר לנגר, 1943, הפסיכואנליזה של אדולף היטלר, החיים והאגדות., באתר WayBack Machine, The Nizkor Project., ‏28.08.2005
  14. ^ הנרי מארי, 1943., מידע על הדו"ח הפסיכואניליטי בארכיון-אינטרנטי של אוניברסיטת קורנל., באתר WayBack Machine, ‏16.06.2012
  15. ^ 1 2 Oliver Cyriax, Crime: an encyclopedia. Andre Deutsch, Andre Deutch, 1993, עמ' 135
  16. ^ Ian Kershaw, Hitler: A Biography, 2008, עמ' 219, ISBN 978-0-393-06757-6
  17. ^ Sven Felix Kellerhoff, Die Welt, Der wahre Grund für Hitlers gestörtes Sexleben, WayBack Machine, ‏18.12.2015
  18. ^ 1 2 Peter Allen, The Telegraph, Hitler had son with French teen, WayBack Machine, ‏21.02.2012
  19. ^ 1 2 Ian Kershaw, Hitler 1889–1936: Hubris, 2001, עמ' 93, ISBN 978-0-14-192579-0
  20. ^ Ian Kershaw, Hitler: A Biography, 2008, עמ' 23-24, ISBN 978-0-393-06757-6
  21. ^ Ian Kershaw, Hitler 1889–1936: Hubris, 2001, עמ' 92, ISBN 978-0-14-192579-0
  22. ^ Ian Kershaw, Hitler 1889–1936: Hubris, 2001, עמ' 93, ISBN 978-0-14-192579-0
  23. ^ Ian Kershaw, Hitler 1889–1936: Hubris, 2001, עמ' 284, ISBN 978-0-14-192579-0