ועידת ברלין, או הסכם ברלין (מוכרת גם בשם ועידת קונגו או בגרמנית: Kongokonferenz), היא ועידה שהתקיימה בעיר ברלין שבקיסרות הגרמנית בשנים 1884–1885, במטרה להסדיר את הקולוניאליזם האירופאי והמסחר ביבשת אפריקה במהלך תקופת האימפריאליזם המודרני. הוועידה נערכה בעקבות בקשת פורטוגל ואורגנה על ידי אוטו פון ביסמרק, הקנצלר הראשון של הקיסרות הגרמנית.
בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-19, גבר העניין האירופאי ביבשת אפריקה באופן דרמטי. מיפויו של נהר קונגו על ידי הנרי מורטון סטנלי בין השנים 1874-1877, הסירה את ה"טרה אינקוגניטה" (ארץ הלא נודע) האחרון מהמפות האירופאיות של היבשת. ב-1876, לאופולד השני, מלך בלגיה, ייסד את אגודת אפריקה הבינלאומית. האגודה קבעה לעצמה מטרה לחקור ול"תרבת" את היבשת ואת יושביה. ב-1878 הזמין לאופולד את סטנלי להצטרף לאגודה. באותה שנה, הוקמה "אגודת קונגו הבינלאומית" שהחליפה התארגנות דומה שהייתה חלק מאגודת אפריקה הבינלאומית. לאגודה החדשה היו אומנם שאיפות כלכליות יותר, אך היא עדיין הייתה .
בין 1879 ל-1884, סטנלי חזר לקונגו, אך הפעם לא כעיתונאי, אלא כשליח של לאופולד עם משימה סודית להקים מדינה בקונגו, אשר לימים תיקרא בשם "מדינת קונגו החופשית". באותה העת, קצין חיל הים הצרפתי פייר דה ברזה ערך מסע לעיר ברזוויל שזה אך נוסדה (כיום עיר הבירה של הרפובליקה של קונגו), וב-1881 הניף שם את דגל צרפת. פורטוגל, אשר גם תבעה זכויות על האזור בעקבות בריתות ישנות עם ממלכת קונגו, כרתה אמנה חדשה ב-26 בפברואר 1884 עם הממלכה המאוחדת במטרה לחסום את גישתה של אגודת קונגו לאוקיינוס האטלנטי.
באותו הזמן, מדינות אירופאיות נוספות ניסו להשיג דריסת רגל באפריקה. צרפת כבשה את תוניסיה ואת השטח בו נמצאת כיום הרפובליקה של קונגו ב-1881 (ותרמה בכך להחלטת איטליה להצטרף לברית המשולשת), ואת גינאה ב-1884. בריטניה כבשה את מצרים ב-1882, שנשלטה רשמית על ידי האימפריה העות'מאנית, ושלטה מצידה על סודאן וחלקים מסומליה.
ליאופולד השני הצליח לשכנע את גרמניה וצרפת שמסחר משותף באפריקה הוא אינטרס של כל שלוש המעצמות. ביוזמת פורטוגל, אוטו פון ביסמרק, הקאנצלר הגרמני, קרא לנציגי האימפריה האוסטרו הונגרית, בלגיה, דנמרק, צרפת, בריטניה, איטליה, הולנד, פורטוגל, רוסיה, ספרד, שוודיה-נורווגיה (מאוחדות עד 1905), האימפריה העות'מאנית וארצות הברית לקחת חלק בוועידת ברלין כדי לגבש מדיניות מוסכמת בסוגיה. למרות זאת, ארצות הברית החליטה שלא לקחת חלק בוועידה.
החלטה זו קבעה כי המדינות החתומות יוכלו לשלוט בקולוניות רק אם הן באמת החזיקו בהן, במילים אחרות רק אם הן כרתו בריתות עם ראשי שבטים מקומיים, הניפו את דיגלם שם או הקימו מנהל בשטח לשלטון באמצעות כוח משטרה לשמירה על הסדר. שליטי הקולוניה צריכים לעשות שימוש בכלכלתה. אם המעצמה ששלטה בקולוניה לא הייתה מבצעת זאת, המעצמות האחרות יכלו לקבל חזקה על השטח.