PIPA, ראשי תיבות של "Protect IP Act", הוא שמה של הצעת חוק שהוגשה בסנאט האמריקאי ב-12 במאי 2011 על ידי הסנאטור פטריק ליהי, יושב ראש הסנאט האמריקאי, ובתמיכת עשרה סנאטורים נוספים, דמוקרטים ורפובליקנים. הצעת החוק דומה להצעת החוק SOPA אותה ניסו להעביר באותה תקופה בערך בבית הנבחרים בארצות הברית.
החוק בשמו המלא נקרא "Preventing Real Online Threats to Economic Creativity and Theft of Intellectual Property Act of 2011" ומטרתו להילחם באתרי אינטרנט שמפרים זכויות יוצרים ופוגעים בקניין רוחני. חוק זה מאפשר למחלקת המשפטים האמריקאית לנקוט בצעדים משפטיים נגד אתרים מפרי זכויות יוצרים בארצות הברית ומחוץ לה. כמו כן החוק מאפשר למחלקת המשפטים לכפות על מנועי חיפוש, אתרי פרסום וספקי אינטרנט להפסיק מתן שירותים לאתרים אלו. בנוסף, החוק נותן כוח לבעלי זכויות היוצרים לפתוח בהליך משפטי נגד אתרים אלה.
הצעת החוק זכתה לתמיכה רבה מצד סנאטורים משתי המפלגות, ומצידם של ארגונים גדולים בתעשיית הסרטים, בתחום ההוצאה לאור ובתחום התקליטים. אולם, תוכנה של ההצעה עורר גל מחאות בקרב ארגונים פוליטיים וחברתיים, חברות שמפעילות אתרי אינטרנט גדולים, ובקרב ציבור הגולשים. המחאות נגד הצעת החוק הביאו לדחיית ההצבעה בסנאט שהייתה אמורה להיערך ב-24 בינואר 2012.
הצעת החוק PIPA הוגשה במטרה להילחם בהפרת זכויות יוצרים ובפגיעה בקניין רוחני באינטרנט. בין כל אתרי האינטרנט קיימים המוני אתרים שמפרסמים ומוכרים מוצרים מזויפים ותכנים שאין להם זכויות יוצרים עליהם. חלק מהאתרים הם בעלי דומיינים שממוקמים בארצות הברית, אולם קיימים אתרים רבים שהדומיינים שלהם ממוקמים מחוץ למדינה. ריבוי האתרים מפרי זכויות היוצרים, והשימוש בדומיינים ממקומות שונים בעולם יוצרים בעיות אכיפה שחוקים שחוקקו עד היום לא פתרו. האתרים מפרסמים או מוכרים תכנים ללא אישור חוקי. למשל: אתרי שיתוף לסרטים, סדרות או מוזיקה שמספקים לגולשים קבצים ללא אישור של בעלי זכויות היוצרים, או אתרים שמוכרים זיופים למוצרים אחרים כמו למשל תרופות. התופעה הזאת יוצרת תכנים ירודים ותוצרים לא בטיחותיים ובנוסף היא פוגעת בכלכלה האמריקאית.
לפי דבריו של פטריק ליהי, תופעת הפיראטיות ברשת גובה מכלכלת ארצות הברית מיליארדי דולרים, מאות אלפי משרות והפסדים של מיליארדי דולרים ממיסים שלא שולמו. כדי לנסות ולהילחם בתופעה זו, הוגשה בספטמבר 2010 הצעת החוק COICA שפירושה Combating Online Infringement and Counterfeits Acts. ההצעה התקבלה בוועדת השיפוט של הסנאט אך בעקבות התנגדותו של הסנאטור רון ויידן וניסיונות הבלימה שלו, ההחלטה הסופית על קבלת החוק נדחתה לשנת 2011. בתקופת השהייה זו, ההצעה שוכתבה להצעת PIPA הנוכחית.
בהתאם למטרתה, הצעת החוק PIPA כוללת סעיפים שנותנים לממשלת ארצות הברית ולבעלי זכויות היוצרים בארצות הברית כלים לעצור אתרים מפרי זכויות יוצרים וגונבי קניין רוחני.
הצעת החוק מגדירה אתר "מפר" כאתר אינטרנט שעוסק ומקדם שעתוק, פרסום והפצת תכנים בלא בעלות בזכויות יוצרים; או כאתר שעוסק ומקדם מכירה, הפצה וקידום של מוצרים, שירותים ותכנים הנושאים סימן מזויף.
הצעת החוק מגדירה פעולות שניתן לבצע נגד אתרים אלו. הפעולות מכוונות נגד בעלי האתרים ונגד בעלי הרישיון לדומיין שנמצאים בארצות הברית, ונגד דומיינים בין אם הם ממוקמים בארצות הברית או מחוץ לה.
הפעולות שכלולות בהצעת החוק:
טרם ההחלטה על דחיית ההצבעה על הצעת החוק תמכו בהצעה 32 סנאטורים משתי המפלגות. בנוסף, תמכו בהצעת החוק ארגונים גדולים מתעשיית הסרטים והמוזיקה, חברות קוסמטיקה, אופנה וארגונים שונים. ביניהם חברת וולט דיסני, יוניברסל מיוזיק גרופ, רבלון ודולצ'ה וגבאנה.
הטענות העיקריות לתמיכה בחוק התבססו על הנזק הכלכלי שנגרם כתוצאה מהפרת זכויות יוצרים, הנזק שנגרם למחזיקי זכויות הקניין הרוחני והנזק שנגרם למשתמשים בתכנים ובמוצרים מזויפים. בנוסף לכך הודגשו הסכנות לבריאות הציבור במכירה של תרופות ומרשמים מזויפים.
המתנגד הבולט ביותר להצעת החוק היה הסנאטור רון ויידן בנוסף אליו היו סנאטורים משתי המפלגות שהתנגדו להצעה. גופים פרטיים שהתנגדו להצעה היו חברות אינטרנט כמו פייסבוק, גוגל וויקיפדיה.
הסיבות העיקריות להתנגדות לחוק הן החשש לכך שהחוק ימנע חידושים ופיתוחים באינטרנט, החשש לחופש הדיבור, החשש לפגיעה כלכלית בחברות האינטרנט וחשש מתביעות משפטיות שנובעות מחורים באבטחה. החוק דורש מהאתרים מעקב דקדקני אחרי כל המתרחש בהם מה שכמעט ואינו אפשרי.