הכרה דיפלומטית במדינה פלסטינית הייתה מטרתו של הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) מאז הכרזת העצמאות הפלסטינית שייסדה רשמית את המדינה הריבונית דה יורה ב-15 בנובמבר 1988 באלג'יר, אלג'יריה, במושב המועצה הלאומית הפלסטינית. ההכרזה זכתה להכרה מיידית על ידי מגוון מדינות, ועד סוף השנה הוכרה המדינה הפלסטינית על ידי למעלה מ-78 מדינות. נכון ל-24 באפריל 2024, 140 מתוך 193 המדינות החברות באומות המאוחדות ושתי מדינות שאינן חברות הכירו בו. פלסטין היא גם מדינה משקיפה-לא חברה בעצרת הכללית של האו"ם מאז קבלת החלטה 67/19 של העצרת הכללית של האו"ם בנובמבר 2012.
כחלק מניסיון לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני המתמשך, הסכמי אוסלו שנחתמו בין ישראל לאש"ף בשנים 1993 ו-1995 הקימו את הרשות הפלסטינית כממשל זמני בשליטה עצמית בשטחי A ו-B ביהודה ושומרון ורצועת עזה. לאחר ההתנתקות הישראלית מעזה ב-2005, ערכה הרשות הפלסטינית בחירות ב-2006, בהן זכה חמאס ברוב המושבים (74 מתוך 132 מושבים). לאחר השתלטות חמאס על רצועת עזה (אנ'), השליטה בשטחי הרשות התפצלה כך שחמאס שולט על עזה עזה ופת"ח שמר על השליטה בשטחי A ו-B ביהודה ושומרון. הסכסוך בין פת"ח וחמאס נמשך גם היום, נכון ל-2024.
מבין מדינות ה-G20, תשע מדינות (ארגנטינה, ברזיל, סין, הודו, אינדונזיה, רוסיה, ערב הסעודית, דרום אפריקה וטורקיה) הכירו בפלסטין כמדינה בעוד שעשר מדינות אחרות (אוסטרליה, קנדה, צרפת, גרמניה, איטליה, יפן, קוריאה הדרומית, מקסיקו, הממלכה המאוחדת וארצות הברית) לא. אף על פי שמדינות אלו תומכות בדרך כלל בסוג כלשהו של פתרון שתי מדינות לסכסוך, הן נוקטות בעמדה שהכרתן במדינה פלסטינית מותנית במשא ומתן ישיר בין ישראל לרשות הפלסטינית.
ב-22 בנובמבר 1974, החלטה 3236 של העצרת הכללית של האו"ם הכירה בזכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית, עצמאות לאומית וריבונות בארץ ישראל. היא גם הכירה באש"ף כנציג הלגיטימי הבלעדי של העם הפלסטיני, והעניקה לו מעמד של משקיף באו"ם. בנוסף, ההחלטה קראה להחזיר את הפליטים הפלסטינים לבתיהם ולהחזיר להם את רכושם. הכינוי "פלסטין" לאש"ף אומץ על ידי האומות המאוחדות בשנת 1988 בשל הכרזת העצמאות הפלסטינית, אך למדינה שהוכרזה אין עדיין לא היה מעמד רשמי במערכת.
זמן קצר לאחר הכרזת 1988, הוכרה מדינת פלסטין על ידי מדינות מתפתחות רבות באפריקה ובאסיה (בעיקר מדינות ערב ומדינות האסלאם), ועל ידי מדינות קומוניסטיות ובלתי-מזדהות. עם זאת, באותו זמן, ארצות הברית השתמשה בחוק סיוע החוץ שלה ובאמצעים אחרים כדי להרתיע מדינות אחרות וארגונים בין-לאומיים מלהרחיב את ההכרה. אף על פי שצעדים אלו הצליחו במקרים רבים, הליגה הערבית והארגון לשיתוף פעולה אסלאמי פרסמו מיד הצהרות של הכרה, תמיכה וסולידריות עם פלסטין, שהתקבלה כמדינה חברה בשני הפורומים.
בפברואר 1989, הכריז נציג אש"ף במועצת הביטחון של האו"ם כי 94 מדינות הכירו במדינה הפלסטינית החדשה. לאחר מכן המדינה ניסתה להשיג חברות כמדינה במספר ארגונים וסוכנויות הקשורים לאומות המאוחדות, אך מאמציה סוכלו על ידי איומי ארצות הברית למנוע מימון מכל ארגון שיכניס את פלסטין כמדינה חברה. לדוגמה, באפריל באותה שנה הגיש אש"ף בקשה לחברות כמדינה בארגון הבריאות העולמי, בקשה שלא הניבה תוצאות לאחר שארצות הברית הודיעה לארגון כי היא תבטל את המימון לארגון אם פלסטין תתקבל אליו. במאי, קבוצה של חברי הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי הגישה בקשה לחברות בשם פלסטין באונסק"ו, עם 91 מדינות שהכירו במדינת פלסטין שחתמו על הבקשה.
ביוני 1989 הגיש אש"ף לממשלת שווייץ מכתבי הצטרפות לאמנות ז'נבה, שנחתמה ב-1949. עם זאת, שווייץ קבעה כי מאחר ששאלת המדינה הפלסטינית לא הוסדרה בתוך הקהילה הבין-לאומית, היא אינה מסוגלת לקבוע אם המכתב מהווה כלי הצטרפות תקף.
בשל בתוך הקהילה הבינלאומית באשר לקיומה או אי-קיומה של מדינת פלסטין וכל עוד הנושא לא הוסדר במסגרת מתאימה, ממשלת שווייץ, בתפקידה כמופקדת על אמנות ז'נבה והפרוטוקולים הנוספים שלהן, אינה מסוגלת להחליט האם ניתן לראות בהודעה זו כלי הצטרפות במובן של ההוראות הרלוונטיות של האמנות והפרוטוקולים הנוספים שלהן.
כתוצאה מכך, בנובמבר 1989 העלתה הליגה הערבית החלטה בעצרת הכללית להכיר רשמית באש"ף כממשלה של המדינה הפלסטינית העצמאית. עם זאת, הטיוטה נזנחה כאשר ארצות הברית שוב איימה להפסיק את המימון שלה לאומות המאוחדות אם ההצבעה תתקיים. מדינות ערב הסכימו לא ללחוץ על ההחלטה, אך דרשו מארצות הברית להבטיח שלא לאיים שוב על האו"ם בעיצומים כספיים.
רבות מההצהרות המוקדמות על הכרה במדינת פלסטין ניתנו באופן מעורפל יחסית, ומדינות אחרות לא מכירות בפלסטין רשמית אך אין זה אומר שהן לא רואות אותה כמדינה. מצב זה הביא לבלבול בנוגע למספר המדינות שהכירו רשמית במדינה שהוכרזה ב-1988. מספרים שדווחו בעבר סותרים לרוב, כאשר מספרים גבוהים של 130 ומעלה מדווחים לעיתים קרובות. ביולי 2011 בראיון ל"הארץ", טען ריאד מנסור, שגריר פלסטין באו"ם, כי 122 מדינות הרחיבו עד אז את ההכרה הרשמית. בסוף אותו החודש פרסם אש"ף מאמר מדוע על ממשלות העולם להכיר במדינת פלסטין ומונה את 122 המדינות שכבר עשו זאת. עד סוף ספטמבר אותה שנה, טען מנצור שהמספר הגיע ל-139.
בין תום מלחמת ששת הימים והסכמי אוסלו, אף ממשלה ישראלית לא הציעה מדינה פלסטינית. בתקופת ממשלתו הראשונה של בנימין נתניהו בין השנים 1996 ו-1999, הוא האשים את שתי הממשלות הקודמות, בראשות רבין ופרס, בקירוב "הסכנה" של מדינה פלסטינית, וקבע כי מטרתו המדיניות העיקרית היא להבטיח שהרשות הפלסטינית לא תתפתח מעבר לאוטונומיה.
בנובמבר 2001, אריאל שרון היה ראש ממשלת ישראל הראשון שהכריז שמדינה פלסטינית היא הפתרון לסכסוך ומטרת ממשלתו. הממשלה בראשות אהוד אולמרט חזרה על אותה מטרה. בעקבות השבעת ממשלת נתניהו השנייה ב-2009, הממשלה טענה שוב כי מדינה פלסטינית מהווה סכנה לישראל, אולם עמדת הממשלה השתנתה בעקבות לחץ של ממשל אובמה, וב-14 ביוני 2009 נשא נתניהו נאום במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן, הידוע בכינוי נאום בר-אילן, שבו תמך ברעיון של מדינה פלסטינית מפורזת ומצומצמת מבחינה טריטוריאלית. עמדה זו ספגה ביקורת בין-לאומית על חוסר המחויבות שלה לגבי השטחים שיוותרו למדינה הפלסטינית בעתיד.
ממשלת ישראל קיבלה באופן כללי את הרעיון שיש להקים מדינה פלסטינית, אך סירבה לקבל את גבולות הקו הירוק. מומחי צבא ישראלים טענו כי גבולות 1967 אינם ניתנים להגנה אסטרטגית. ישראל מתנגדת לתוכנית הפלסטינית לפנות לעצרת הכללית של האו"ם בעניין המדינה וטוענת שהיא אינה מכבדת את הסכם אוסלו, שבו שני הצדדים הסכימו שלא להמשיך במהלכים חד-צדדיים.
אף על פי כן, ישנה עמדה רווחת בקרב אזרחים בישראל כי אין להקים מדינה פלסטינית ויש לחזור לעמדת מדינת ישראל בתקופה שבין תום מלחמת ששת הימים והסכמי אוסלו. חלקים מהנוקטים בעמדה זו אף חושבים שכלל אין לפלסטינים ישות לאומית עצמאית כפי שמשתקף גם בדברים של פוליטיקאים.
אחרי שנתיים של קיפאון במשא ומתן עם ישראל, הרשות הפלסטינית פתחה בקמפיין דיפלומטי להכרה במדינה פלסטינית בגבולות שקדמו למלחמת ששת הימים, ובירתה מזרח ירושלים. המאמצים, שהחלו בסוף 2009, זכו לתשומת לב נרחבת בספטמבר 2011, כאשר הנשיא אבו מאזן הגיש בקשה לאומות המאוחדות לקבל את פלסטין כמדינה חברה. אם בקשה זו הייתה מתקבלת, היא הייתה מהווה הכרה קולקטיבית במדינת פלסטין, שהייתה מאפשרת לממשלתה להגיש תביעות משפטיות נגד מדינות אחרות בבתי משפט בין-לאומיים.
על מנת שמדינה תקבל חברות בעצרת הכללית, בקשתה חייבת לקבל תמיכה של שני שלישים מהמדינות החברות עם המלצה מוקדמת לקבלה ממועצת הביטחון, והיעדר וטו מכל אחת מחמשת החברות הקבועות במועצת הביטחון. בשל הסיכוי להטלת וטו על ידי ארצות הברית, מנהיגים פלסטינים אותתו שהם עשויים לבחור בשדרוג מצומצם יותר למעמד של "מדינה לא חברה", המצריך רק רוב רגיל בעצרת הכללית אך מספק לפלסטינים את ההכרה שרצו.
הקמפיין, שזכה לכינוי "פלסטין 194", נתמך על ידי הליגה הערבית במאי, ואושר רשמית על ידי אש"ף ב-26 ביוני. ההחלטה סומנה על ידי ממשלת ישראל כצעד חד צדדי, בעוד שהממשלה הפלסטינית טענה כי היא חיונית על מנת להתגבר על המבוי הסתום הנוכחי. כמה מדינות - כמו גרמניה וקנדה - גינו אף הן את ההחלטה וקראו לישראל ולרשות הפלסטינית לחזור באופן מיידי למשא ומתן. עם זאת, מדינות רבות אחרות - למשל נורווגיה ורוסיה - גיבו את התוכנית, וכך גם מזכ"ל האומות המאוחדות באן קי-מון, שקבע: "חברי האו"ם זכאים להצביע בעד או נגד ההכרה במדינה הפלסטינית באו"ם".
המאמצים הדיפלומטיים להשיג תמיכה להצעה צברו תאוצה בעקבות רצף של הכרות ממדינות אמריקה הדרומית בתחילת 2011. משלחות רמות-דרג בראשות יאסר עבד רבו, ריאד אל-מאלכי, סאיב עריקאת, נביל שעת וריאד מנסור ביקרו במדינות רבות. שגרירים פלסטינים, בסיוע אלה של מדינות ערביות אחרות, התחילו בגיוס תמיכת הממשלות אליהן נשלחו. במהלך ההצבעה, רוסיה, סין וספרד הבטיחו בפומבי את תמיכתן בהצעה הפלסטינית, וכך גם ארגונים בין-ממשלתיים כמו האיחוד האפריקאי, והמדינות הבלתי-מזדהות.
ישראל נקטה צעדים נגד היוזמה, וגרמניה, איטליה, קנדה וארצות הברית הודיעו בפומבי כי יצביעו נגד ההחלטה. דיפלומטים ישראלים ואמריקאים החלו בקמפיין לחץ על מדינות רבות להתנגד או להימנע מההצבעה. עם זאת, בגלל "הרוב האוטומטי" שממנו נהנים הפלסטינים בעצרת הכללית, הצהיר ממשל נתניהו כי הוא אינו מצפה למנוע את קבלת ההחלטה אם תצא לפועל. באוגוסט ציטט "הארץ" את שגריר ישראל באו"ם, רון פרושאור, שקבע שישראל לא תוכל לבלום החלטה בעצרת הכללית עד ספטמבר. "המרב שניתן יהיה להשיג הוא קבוצה של מדינות שיימנעו או שייעדרו מההצבעה", כתב פרושאור. "רק מדינות מעטות יצביעו נגד המהלך הפלסטיני".
במקום זאת, ממשלת ישראל התמקדה בהשגת "רוב מוסרי" של מעצמות דמוקרטיות גדולות, בניסיון להפחית את משקל ההצבעה. משקל ניכר ניתן לעמדת האיחוד האירופי, שטרם הוכרזה. הנציגה העליונה של האיחוד לענייני חוץ ומדיניות ביטחון, קתרין אשטון, הצהירה כי עמדה זו עשויה להיות תלויה בנוסח ההצעה. בסוף אוגוסט אמר שר הביטחון של ישראל אהוד ברק כי "חשוב מאוד שכל השחקנים יבואו עם טקסט שידגיש את החזרה המהירה למשא ומתן, ללא מאמץ להציב תנאים מוקדמים לצדדים".
המאמצים של ישראל ושל ארצות הברית התמקדו גם בלחץ על ההנהגה הפלסטינית לנטוש את תוכניותיה ולחזור למשא ומתן. בארצות הברית, הקונגרס העביר הצעת חוק המגנה את היוזמה וקוראת לממשל אובמה להטיל וטו על כל החלטה שתכיר במדינה פלסטינית שהוכרזה מחוץ להסכם שנערך על ידי שני הצדדים. הצעת חוק דומה התקבלה בסנאט, שגם איים בנסיגה מהסיוע לגדה המערבית. בסוף אוגוסט הוגשה הצעת חוק נוספת של הקונגרס המציעה לחסום את מימון ממשלת ארצות הברית לגופים של האו"ם התומכים בחברות פלסטינית באו"ם. כמה בכירים אמריקאים, כולל שגרירת ארצות הברית באו"ם סוזן רייס והקונסול הכללי בירושלים דניאל רובינשטיין, השמיעו איומים דומים. באותו חודש דווח כי משרד האוצר הישראלי מעכב את תשלומיו החודשיים לאש"ף. שר החוץ אביגדור ליברמן הזהיר שאם הפלסטינים יפעלו באופן חד צדדי ישראל תראה את הסכמי אוסלו כבטלים וחסרי תוקף, ותנתק את יחסיה עם הרשות הפלסטינית.
ב-11 ביולי 2011 נפגש הקוורטט לענייני המזרח התיכון (ארצות הברית, האו"ם, האיחוד האירופי ורוסיה) כדי לדון בחזרה למשא ומתן, אך הפגישה לא הניבה תוצאה. נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס טען כי הוא ישהה את ההצעה ויחזור למשא ומתן אם הישראלים יסכימו לגבולות 1967 ויפסיקו את הרחבת ההתנחלויות בגדה המערבית.
הקמפיין של האש"ף נתמך על ידי תנועות אקטיביסטיות אזרחיות. Avaaz פתחה בעצומה מקוונת הקוראת לכל חברי האו"ם לאשר את ההצעה לקבל את פלסטין; על פי הדיווחים, היא השיגה 500,000 חתימות אלקטרוניות בארבעת הימים הראשונים שלה. תנועת קול אחד השיקה קמפיין מקומי בשיתוף עם סוכנויות חדשות מקומיות, במטרה להשיג מעורבות ותמיכה של אזרחים פלסטינים. מעבר לים, הושקו קמפיינים במספר מדינות, שקראו לממשלותיהן להצביע בעד ההחלטה. ב-7 בספטמבר ערכה קבוצת פעילים פלסטינים תחת הכותרת "פלסטין: מדינה מס' 194" הפגנה מחוץ למשרד האו"ם ברמאללה. במהלך ההפגנה, הם הגישו למשרד מכתב שהופנה למזכ"ל האו"ם באן קי-מון, וקרא לו "להפעיל את כל המאמצים האפשריים להשגת הדרישות הצודקות של העם הפלסטיני". למחרת, באן אמר לכתבים: "אני תומך במדינה של פלסטינים; מדינה עצמאית וריבונית של פלסטין. זה היה צריך להיעשות מזמן", אך הוא גם קבע כי "הכרה במדינה היא דבר שייקבע על ידי המדינות החברות."
גופים אחרים של האו"ם הביעו בעבר נכונות לראות מדינה פלסטינית. באפריל 2011, המתאם המיוחד מטעם האומות המאוחדות לתהליך השלום במזרח התיכון פרסם דו"ח על התקדמות בניית המדינה של הרשות הפלסטינית, ובו תיאר "היבטים של הממשל שלה כמספיקים למדינה עצמאית". דו"ח זה אישר הערכה דומה שפורסמה בשבוע הקודם על ידי קרן המטבע הבין-לאומית. הבנק העולמי פרסם דו"ח בספטמבר 2010 שמצא את הרשות הפלסטינית "בעמדה טובה להקים מדינה" בכל נקודה בעתיד הקרוב. עם זאת, הדו"ח הדגיש שאם לא תעודד צמיחה במגזר הפרטי בכלכלה הפלסטינית, מדינה פלסטינית תישאר תלויה בתרומות ולא תהיה עצמאית לחלוטין מבחינה כלכלית.
במהלך ספטמבר 2012, פלסטין החליטה לשדרג את מעמדה מ"ישות משקיפה" ל"מדינה משקיפה שאינה חברה". ב-27 בנובמבר של אותה שנה, הוכרז כי הערעור הוגש באופן רשמי והוא יובא להצבעה בעצרת הכללית ב-29 בנובמבר, שם שדרוג המעמד צפוי להיתמך על ידי רוב המדינות. בנוסף להענקת מעמד "מדינה משקיפה שאינה חברה" לפלסטין, ההצעה "מביעה את התקווה שמועצת הביטחון תדון בחיוב בבקשה שהוגשה ב-23 בספטמבר 2011 על ידי מדינת פלסטין לקבלה לחברות מלאה באו"ם, תומכת בפתרון שתי המדינות המבוסס על גבולות 1967 ומדגישה את הצורך בחידוש מיידי של המשא ומתן בין שני הצדדים".
ב-29 בנובמבר 2012, 65 שנים לאחר ההצבעה באו"ם בה התקבלה 181 ואושרה תוכנית החלוקה, התקבלה החלטה 67/19 של העצרת הכללית של האו"ם בתוצאה של 138–9 (עם 41 נמנעים), ששדרגה את פלסטין למעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה" באו"ם. המעמד החדש השווה את המעמד של פלסטין לזה של הכס הקדוש. השינוי במעמד תואר על ידי "האינדפנדנט" כ"הכרה דה פקטו במדינת פלסטין הריבונית". המדינות שהצביעו נגד ההחלטה היו ישראל, קנדה, צ'כיה, איי מרשל, מיקרונזיה, נאורו, פלאו, פנמה וארצות הברית.
ההצבעה הייתה ציון דרך של המדינה הפלסטינית המוכרת-חלקית ואזרחיה, ואילו עבור ישראל וארצות הברית היא היוותה מפלה דיפלומטית של ממש. מעמד של מדינה משקיפה באו"ם מאפשר למדינת פלסטין להצטרף לאמנות ולסוכנויות מיוחדות של האו"ם, אמנת חוק הים ובית הדין הפלילי הבין-לאומי. היא מאפשרת לפלסטין לרדוף אחרי זכויות חוקיות על המים הטריטוריאליים והמרחב האווירי שלה כמדינה ריבונית המוכרת על ידי האו"ם, ומאפשרת לעם הפלסטיני את הזכות לתבוע ריבונות על שטחו בבית הדין הבין-לאומי לצדק בהאג ולטעון טענות של פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה, כולל כיבוש לא חוקי של טריטוריית מדינת פלסטין, נגד ישראל בבית הדין הפלילי הבין-לאומי.
האו"ם, לאחר קבלת ההחלטה, התיר לפלסטין לכנות את הנציגות שלה באו"ם כ"משלחת המשקיפה הקבועה של מדינת פלסטין לאומות המאוחדות", שנתפסה בעיני רבים כשיקוף של עמדת האו"ם של הכרה בריבונותה של מדינת פלסטין על פי המשפט הבין-לאומי, ופלסטין החלה לשנות את שמה בהתאם על בולי דואר, מסמכים רשמיים ודרכונים. הרשויות הפלסטיניות גם הנחו את הדיפלומטים שלה לייצג רשמית את "מדינת פלסטין" במקום את "הרשות הפלסטינית". בנוסף, ב-17 בדצמבר 2012 החליט ראש הפרוטוקול של האו"ם כי "הכינוי 'מדינת פלסטין' ישמש את המזכירות בכל המסמכים הרשמיים של האומות המאוחדות, תוך הכרה ב"מדינת פלסטין" בתור השם הרשמי של האומה הפלסטינית.
ב-26 בספטמבר 2013 ניתנה למחמוד עבאס הזכות לשבת על כיסא הבז' של העצרת הכללית של האו"ם, השמור לראשי מדינות הממתינים לעלות על הדוכן ולנאום בעצרת הכללית.
מתוך 193 המדינות החברות באו"ם, 140 ( הרשימה להלן מבוססת על הרשימה שנשמרה על ידי הארגון לשחרור פלסטין במהלך הקמפיין להכרה של האומות המאוחדות בשנת 2011.
72.5%) הכירו במדינת פלסטין נכון לשנת 2024.17 מדינות, המסומנות בכוכבית (*) למטה, הכירו במפורש במדינת פלסטין בגבולות הקו הירוק (כלומר הגדה המערבית, רצועת עזה ומזרח ירושלים), שהיו שטח ערבי לפני מלחמת ששת הימים.
# | מדינה | תאריך הכרה | יחסים דיפלומטיים | הערות |
---|---|---|---|---|
1 | אלג'יריה | 15 בנובמבר 1988 | כן | יחסי אלג'יריה–הרשות הפלסטינית |
2 | בחריין | 15 בנובמבר 1988 | כן | יחסי בחריין–הרשות הפלסטינית |
3 | עיראק | 15 בנובמבר 1988 | כן | יחסי הרשות הפלסטינית–עיראק |
4 | כווית | 15 בנובמבר 1988 | כן | יחסי הרשות הפלסטינית–כווית |
5 | לוב | 15 בנובמבר 1988 | כן | |
6 | מלזיה | 15 בנובמבר 1988 | כן | יחסי הרשות הפלסטינית–מלזיה |
7 | מאוריטניה | 15 בנובמבר 1988 | כן | |
8 | מרוקו | 15 בנובמבר 1988 | כן | |
9 | סומליה | 15 בנובמבר 1988 | כן | |
10 | תוניסיה | 15 בנובמבר 1988 | כן | |
11 | טורקיה | 15 בנובמבר 1988 | כן | יחסי הרשות הפלסטינית–טורקיה |
12 | תימן | 15 בנובמבר 1988 | כן | ההכרה ניתנה הן על ידי דרום וצפון תימן. |
13 | אפגניסטן | 16 בנובמבר 1988 | כן | |
14 | בנגלדש | 16 בנובמבר 1988 | כן | |
15 | קובה | 16 בנובמבר 1988 | כן | |
16 | אינדונזיה | 16 בנובמבר 1988 | כן | |
17 | ירדן | 16 בנובמבר 1988 | כן | יחסי הרשות הפלסטינית–ירדן |
18 | מדגסקר | 16 בנובמבר 1988 | לא | |
19 | מלטה | 16 בנובמבר 1988 | כן | |
20 | ניקרגואה | 16 בנובמבר 1988 | כן | |
21 | פקיסטן | 16 בנובמבר 1988 | כן | יחסי הרשות הפלסטינית–פקיסטן |
22 | קטר | 16 בנובמבר 1988 | כן | יחסי הרשות הפלסטינית–קטר |
23 | ערב הסעודית | 16 בנובמבר 1988 | כן | יחסי הרשות הפלסטינית–ערב הסעודית |
24 | איחוד האמירויות הערביות | 16 בנובמבר 1988 | כן | יחסי איחוד האמירויות הערביות–הרשות הפלסטינית |
25 | סרביה | 16 בנובמבר 1988 | כן | ההכרה ניתנה על ידי הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה, שהמשיכה לרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה (מאוחר יותר סרביה ומונטנגרו) ולאחר מכן לסרביה. |
26 | זמביה | 16 בנובמבר 1988 | כן | |
27 | אלבניה | 17 בנובמבר 1988 | כן | ההכרה ניתנה על ידי הרפובליקה הסוציאליסטית העממית של אלבניה. ראו יחסי אלבניה–הרשות הפלסטינית |
28 | ברוניי | 17 בנובמבר 1988 | כן | |
29 | ג'יבוטי | 17 בנובמבר 1988 | כן | |
30 | מאוריציוס | 17 בנובמבר 1988 | כן | |
31 | סודאן | 17 בנובמבר 1988 | כן | יחסי הרשות הפלסטינית–סודאן |
32 | קפריסין* | 18 בנובמבר 1988 | כן | יחסי הרשות הפלסטינית–קפריסין |
33 | צ'כיה | 18 בנובמבר 1988 | כן | ההכרה ניתנה על ידי צ'כוסלובקיה, ולאחר פירוקה ניתנה על ידי שתי המדינות בנפרד. |
34 | סלובקיה | 18 בנובמבר 1988 | כן | |
35 | מצרים | 18 בנובמבר 1988 | כן | יחסי הרשות הפלסטינית–מצרים |
36 | גמביה | 18 בנובמבר 1988 | כן | |
37 | הודו | 18 בנובמבר 1988 | כן | יחסי הודו–הרשות הפלסטינית |
38 | ניגריה | 18 בנובמבר 1988 | כן | |
39 | סיישל | 18 בנובמבר 1988 | כן | |
40 | סרי לנקה | 18 בנובמבר 1988 | כן | |
41 | בלארוס | 19 בנובמבר 1988 | כן | ההכרה ניתנה על ידי הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית. |
42 | גינאה | 19 בנובמבר 1988 | כן | |
43 | נמיביה | 19 בנובמבר 1988 | כן | |
44 | רוסיה | 19 בנובמבר 1988 | כן | ההכרה ניתנה על ידי ברית המועצות ואשרה מחדש על ידי הנשיא דמיטרי מדבדב בינואר 2011. ראו יחסי הרשות הפלסטינית–רוסיה |
45 | אוקראינה | 19 בנובמבר 1988 | כן | ההכרה ניתנה על ידי הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית. |
46 | וייטנאם | 19 בנובמבר 1988 | כן | |
47 | הרפובליקה העממית של סין | 20 בנובמבר 1988 | כן | יחסי הרשות הפלסטינית–סין |
48 | בורקינה פאסו | 21 בנובמבר 1988 | כן | |
49 | קומורו | 21 בנובמבר 1988 | כן | |
50 | גינאה ביסאו | 21 בנובמבר 1988 | כן | |
51 | מאלי | 21 בנובמבר 1988 | כן | |
52 | קמבודיה | 21 בנובמבר 1988 | כן | |
53 | מונגוליה | 22 בנובמבר 1988 | כן | |
54 | סנגל | 22 בנובמבר 1988 | כן | |
55 | הונגריה | 23 בנובמבר 1988 | כן | ההכרה ניתנה על ידי הרפובליקה העממית ההונגרית. |
56 | כף ורדה | 24 בנובמבר 1988 | לא | |
57 | קוריאה הצפונית | 24 בנובמבר 1988 | כן | |
58 | ניז'ר | 24 בנובמבר 1988 | כן | |
59 | רומניה | 24 בנובמבר 1988 | כן | ההכרה ניתנה על ידי הרפובליקה העממית הרומנית. |
60 | טנזניה | 24 בנובמבר 1988 | כן | |
61 | בולגריה | 25 בנובמבר 1988 | כן | ההכרה ניתנה על ידי הרפובליקה העממית של בולגריה. |
62 | המלדיביים | 28 בנובמבר 1988 | כן | |
63 | גאנה | 29 בנובמבר 1988 | כן | |
64 | טוגו | 29 בנובמבר 1988 | לא | |
65 | זימבבואה | 29 בנובמבר 1988 | כן | |
66 | צ'אד | 1 בדצמבר 1988 | כן | |
67 | לאוס | 2 בדצמבר 1988 | כן | |
68 | סיירה לאון | 3 בדצמבר 1988 | לא | |
69 | אוגנדה | 3 בדצמבר 1988 | כן | |
70 | הרפובליקה של קונגו | 5 בדצמבר 1988 | כן | ההכרה ניתנה על ידי הרפובליקה העממית של קונגו. |
71 | מוזמביק | 6 בדצמבר 1988 | כן | ההכרה ניתנה על ידי הרפובליקה העממית של מוזמביק. |
72 | אנגולה | 8 בדצמבר 1988 | כן | ההכרה ניתנה על ידי הרפובליקה העממית של אנגולה. |
73 | סאו טומה ופרינסיפה | 10 בדצמבר 1988 | לא | |
74 | הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו | 10 בדצמבר 1988 | לא | ההכרה ניתנה על ידי רפובליקת זאיר. |
75 | גבון | 12 בדצמבר 1988 | כן | |
76 | עומאן | 13 בדצמבר 1988 | כן | |
77 | פולין | 14 בדצמבר 1988 | כן | ההכרה ניתנה על ידי הרפובליקה העממית הפולנית. ראו יחסי הרשות הפלסטינית–פולין |
78 | בוטסואנה | 19 בדצמבר 1988 | כן | |
79 | נפאל | 19 בדצמבר 1988 | לא | |
80 | בורונדי | 22 בדצמבר 1988 | לא | |
81 | הרפובליקה המרכז-אפריקאית | 23 בדצמבר 1988 | לא | |
82 | בהוטן | 25 בדצמבר 1988 | לא | |
83 | רואנדה | 2 בינואר 1989 | לא | |
84 | אתיופיה | 4 בפברואר 1989 | כן | ההכרה ניתנה על ידי הרפובליקה העממית הדמוקרטית של אתיופיה. |
85 | איראן | 4 בפברואר 1989 | כן | יחסי איראן–הרשות הפלסטינית |
86 | בנין | מאי 1989 או לפני | כן | ההכרה ניתנה על ידי הרפובליקה העממית של בנין. |
87 | גינאה המשוונית | מאי 1989 או לפני | לא | |
88 | קניה | מאי 1989 או לפני | כן | |
89 | ונואטו | 21 באוגוסט 1989 | כן | |
90 | הפיליפינים | ספטמבר 1989 | כן | |
91 | אסוואטיני | 1 ביולי 1991 | כן | |
92 | קזחסטן | 6 באפריל 1992 | כן | |
93 | אזרבייג'ן | 15 באפריל 1992 | כן | יחסי אזרבייג'ן–הרשות הפלסטינית |
94 | טורקמניסטן | 17 באפריל 1992 | כן | |
95 | גאורגיה | 25 באפריל 1992 | כן | |
96 | בוסניה והרצגובינה | 27 במאי 1992 | כן | ההכרה ניתנה על ידי הרפובליקה של בוסניה והרצגובינה. |
97 | טג'יקיסטן | 6 בספטמבר 1992 | כן | |
98 | אוזבקיסטן | 25 בספטמבר 1994 | כן | |
99 | פפואה גינאה החדשה | 4 באוקטובר 1994 | כן | |
100 | דרום אפריקה | 15 בפברואר 1995 | כן | |
101 | קירגיזסטן | 12 בספטמבר 1995 | כן | |
102 | מלאווי* | 23 באוקטובר 1998 | כן | |
103 | מזרח טימור | 1 במרץ 2004 | כן | |
104 | פרגוואי* | 25 במרץ 2005 | כן | |
105 | מונטנגרו | 24 ביולי 2006 | כן | |
106 | קוסטה ריקה | 5 בפברואר 2008 | כן | |
107 | לבנון | 30 בנובמבר 2008 | כן | יחסי הרשות הפלסטינית–לבנון |
108 | חוף השנהב | 1 בדצמבר 2008 | כן | |
109 | ונצואלה | 5 באפריל 2009 | כן | יחסי הרשות הפלסטינית–ונצואלה |
110 | הרפובליקה הדומיניקנית | 14 ביולי 2009 | כן | |
111 | ברזיל* | 1 בדצמבר 2010 | כן | |
112 | ארגנטינה* | 6 בדצמבר 2010 | כן | |
113 | בוליביה* | 17 בדצמבר 2010 | כן | |
114 | אקוודור* | 24 בדצמבר 2010 | כן | |
115 | צ'ילה | 7 בינואר 2011 | כן | יחסי הרשות הפלסטינית–צ'ילה |
116 | גיאנה* | 13 בינואר 2011 | כן | |
117 | פרו | 24 בינואר 2011 | כן | יחסי הרשות הפלסטינית–פרו |
118 | סורינאם* | 1 בפברואר 2011 | לא | |
119 | אורוגוואי | 15 במרץ 2011 | כן | |
120 | לסוטו* | 6 ביוני 2011 | לא | |
121 | דרום סודאן | 9 ביולי 2011 | כן | |
122 | סוריה* | 18 ביולי 2011 | כן | יחסי הרשות הפלסטינית–סוריה |
123 | ליבריה | 19 ביולי 2011 | לא | |
124 | אל סלוודור | 25 באוגוסט 2011 | כן | |
125 | הונדורס* | 26 באוגוסט 2011 | כן | |
126 | סנט וינסנט והגרנדינים* | 29 באוגוסט 2011 | כן | |
127 | בליז* | 9 בספטמבר 2011 | כן | |
128 | דומיניקה | 19 בספטמבר 2011 | כן | |
129 | אנטיגואה וברבודה* | 22 בספטמבר 2011 | לא | |
130 | גרנדה | 25 בספטמבר 2011 | כן | |
131 | איסלנד* | 15 בדצמבר 2011 | כן | |
132 | תאילנד* | 18 בינואר 2012 | כן | |
133 | גואטמלה | 9 באפריל 2013 | לא | |
134 | האיטי | 27 בספטמבר 2013 | כן | |
135 | שוודיה | 30 באוקטובר 2014 | כן | יחסי הרשות הפלסטינית–שוודיה |
136 | סנט לוסיה | 14 בספטמבר 2015 | כן | |
137 | קולומביה | 3 באוגוסט 2018 | כן | |
138 | סנט קיטס ונוויס | 30 ביולי 2019 | כן | |
139 | ברבדוס | 19 באפריל 2024 | לא | |
140 | ג'מייקה | 23 באפריל 2024 | לא | |
לא חברות באו"ם | ||||
141 | סהרה המערבית | 15 בנובמבר 1988 | לא | |
142 | הוותיקן | 1 בפברואר 2015 | כן |
מדינת פלסטין היא צד במספר אמנות, המופקדות אצל חמישה גופים: הממלכה המאוחדת, אונסק"ו, האו"ם, הולנד ושווייץ. האשרור של אמנת אונסק"ו הפך את פלסטין לחברה באונסק"ו ב-2012, בעוד ששאר האמנות אושררו על ידי הפלסטינים ב-2014, לאחר שהמשא ומתן עם ישראל הגיע למבוי סתום.
מדינה/ארגון מופקד | משרד מופקד | מספר אמנות | אמנות | תאריך הצטרפות |
---|---|---|---|---|
הולנד | משרד החוץ | 1 | אמנות האג | 2 באפריל 2014 |
רוסיה | 1 | האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני | 10 בפברואר 2015 | |
שווייץ | המועצה הפדרלית | 7 | אמנות ז'נבה | 2 באפריל 2014 |
אונסק"ו | מנכ"ל | 8 | אמנה בדבר הגנת המורשת התרבותית והטבעית העולמית | 8 בדצמבר 2011 |
האומות המאוחדות | מזכ"ל | יותר מ-50 | אמנת וינה בדבר יחסים דיפלומטיים | 9 באפריל 2014 |
הממלכה המאוחדת | משרד החוץ וחבר העמים | 2 | חוקת אונסק"ו האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני |
23 בנובמבר 2011 |
בהתנגדות שהוגשה ב-16 במאי 2014, ישראל הודיעה למזכיר הכללי של האו"ם שהיא לא מחשיבה את 'פלסטין' (המירכה היחיד במקור) כעונה להגדרה של מדינה, ורואה את בקשתה להצטרפות לאמנה נגד עינויים כ"חסרת תוקף משפטי והשפעה על יחס ישראל לאמנה". ארצות הברית וקנדה הגישו התנגדויות דומות.
פלסטין השתתפה במשא ומתן על אמנת האו"ם בדבר איסור על נשק גרעיני והצביעה בעד אימוצה ב-7 ביולי 2017.
{{cite web}}
: (עזרה) The list contains 92 entries, including a number of states which no longer exist.
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite book}}
: (עזרה) "As I had predicted to the PLO, the creation of Palestinian State was an instantaneous success. Palestine would eventually achieve de jure diplomatic recognition from about 130 states. The only regional hold-out was Europe and this was because of massive political pressure applied by the United States Government."
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite journal}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite journal}}
: (עזרה) "Over 114 states have already recognized the newly proclaimed state of Palestine".
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)(הקישור אינו פעיל, July 2022)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה): "...to be printed in the Irish Times on 17th September 2011".
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)